משימה בלתי אפשרית

יציאתו לאקרנים של "אושן 11", הרימייק מ-2001, הייתה סוג של שיר פופ חגיגי בעולם הקולנוע האמריקאי. לא כל יום התאחדו רבים כל כך מכוכבי הוליווד ליצירת סרט עתיר תקציב אחד, לא כל יום נוצר סרט פשע ואקשן, שרשימת כוכביו ארוכה פי 2 מרשימת המפיקים שלו, לא כל יום שרביט הבימוי נמצא בידיו של סטיבן סודרברג. לכן יציאתו של "אושן 12", סרט ההמשך, היא סוג של פזמון נוסף כייפי במיוחד, וגם הוכחה נוספת שלא כל סרט המשך חייב להיות פחות טוב מקודמו.

מי שראה את "אושן 11" מצ'ופר בבדיחות למביני דבר ומתחושת נוסטלגיה נעימה של איחוד עם החבר'ה שלא ראית כמה שנים טובות, וכן, קצת התגעגעת. אבל "אושן 12" הוא מסוג הסרטים שתוכל להנות מהם גם אם נולדת אתמול. התסריט שלו שומר על עצמאות מוחלטת מאחיו הבכור ועל אווירת פופ-אנ'-רול שלא מאפשרת לקחת את כל האקשן הזה יותר מדי ברצינות.

שלוש שנים אחרי השוד המוצלח ההוא, אנחנו פוגשים שוב את החברים של דני אושן (ג'ורג' קלוני הענק) - צוות הפושעים שחלק את השלל של היזם העשיר טרי בנדיקט (אנדי גרסיה), או במספרים, 160 מיליון ירוקים. כל אחד מה-11 הלך בדרך אחרת - ראסטי ריאן (בראד פיט) בזבז הכל, לינוס קולדוול (מאט דיימון) חסך את הרוב והסיני הסביר את עצמו בסינית וכולם הנהנו בהבנה. רובם ניסו לשמור על פרופיל נמוך ושמירה יחסית על החוק, איש איש לפי אופיו ועיסוקו או בטלנותו הנוכחיים. אלא שביום בהיר אחד מגלה בנדיקט המרושע מי שחרר אותו מהבוחטה ההיא בלאס וגאס, ויוצא לאסוף בזה אחר זה את 11 האשמים. כשמתברר לחבר'ה של אושן שהם ייאלצו להחזיר את הסכום העצום פלוס ריבית בתעריף מאפיה, הם מבינים שאין שום טעם להישאר בצד היפה של החוק וחוצים (שוב), לשמחת כל הנוגעים בדבר, לצד השני.

העלילה הפתלתלה ורבת התהפוכות מפגישה את דני אושן וחבריו עם דמויות שנוספו לסיפור – שודד מומחה נוסף בגילומו המשעשע של וינסנט קאסל המקסים, וקתרין זיטה-ג'ונס כאשת חוק ואשת חיקו של בראד פיט. החדשות הטובות הנוספות הן סיקוונס שלם בו מתחפשת טס אושן (ג'וליה רוברטס) ל...ג'וליה רוברטס בהריון ופוגשת את ברוס ויליס בתפקיד עצמו. פאן כבר אמרנו, לא?

את הסמטוחה השמחה הזאת מלווה סודרברג בבימוי עליז וקצבי עם מחוות קשות לכיוון הסבנטיז והרגשה שעל הסט הזה היה מאד שמח. סודרברג הוא אחד הבמאים המוערכים ביותר בארצות הברית, ואחראי בן היתר ל"סקס, שקרים ווידיאוטייפ", "טראפיק", "סולאריס" ודרמות נוספות. אבל ב"אושן 12" באים לידי ביטוי דווקא כישוריו הקומיים - הלוק שבחר מכיל זום-אין ואאוט ארוכים ועתיקים שלא היו מביישים אף פרק ב"סטרסקי והאץ'" מהתקופה ההיא וקורצים לסרטי פעולה ומתח אחרים.

אופי הבימוי קליל ומשעשע במודע - סודרברג סירב לקחת את עצמו ואת הסרט בכובד ראש - אחרי הכל הוא בא לעשות כיף (וכסף) עם השותף לחברת ההפקה, קלוני (הגדול) וחבר מרעיו. בהתאם לכך, נראה צוות השחקנים-כוכבים כאילו הם נהנים מכל רגע, וכמה מקטעי הקומדיה של הסרט נראים כמו אלתורים לא מתוכננים שהשתרבבו אל המצלמה ברגע הנכון. קלוני בעל הכישורים הקומיים המוכחים ("אכזריות בלתי נסבלת" למשל), עושה יד אחת עם דון צ'ידל, מאט דיימון, בראד פיט, אליוט גולד וכמעט כל היתר, ונותן הרגשה של השתעשעות בלתי רצינית בעליל, והסיני מספר את בדיחותיו בסינית וכולם צוחקים.

הסרט לוקח אותנו למסע ברחבי אירופה, כולל צרפת, הולנד ואיטליה - אבל סודרברג לא מתפתה לתת לנופים לקחת לו את הסרט מהידיים, ומראה רק מקומות שנובעים באופן ישיר מפעולותיהן של הדמויות. לכן כשהם נמצאים בבניין בצרפת ממנו נשקף מגדל אייפל, המקום היחיד בו המגדל הזה נראה בסרט הוא כהשתקפות במשקפי השמש של בראד פיט. גם הפנתאון ברומא, בניין משנת 27 לספירה, מקבל טיפול של רקע לכל דבר, עם כל הכבוד להיסטוריה המפוארת שלו. סודרברג רצה שנרגיש איך זה להיות ברומא, אבל לא כתיירים המתפעלים מהנוף, אלא כחברים בצוות העסוק של דני אושן.

חדוות העשייה של הסרט עוברת בכל רבדיו, גם בפסקול שעיצב דיוויד הולמס (שעשה כזכור גם את "אושן 11") ומשובץ בפנינים אמיתיות כמו "פאוסט 72" של דינסטי קרייסיס הצרפתים או הבלדה האיטלקית "ל'אפונטאמנטו" של אורנלה ואנוני, ובהמון קטעים קצביים ואנרגטיים אחרים.

וכך חולפות להן 125 דקותיו של "אושן 12", בהנאה ובאושר. לא כל הסרט שזור בדיחות, אבל חיוך ברמות משתנות מובטח מההתחלה ועד הסוף, מה שמשאיר תחושה לא עמומה שאם סודרברג יופקד גם על הבימוי של "אושן 13", יש למה לחכות. והסיני? אולי עד אז ילמד להגיד "ג'ורג' קלוני הענק ובעל הכישורים הקומיים המוכחים" באנגלית.