שבועת צופים

"אוז" ו"רצח מאדום לשחור" היו סדרות טלוויזיה שהמכלול שלהן תמיד היה משמעותי מהחלקים הנפרדים. אפילו ש"רצח" זוהתה שנים עם דמותו המורכבת של הבלש פרנק פמבלטון, ושב"אוז" כיכבו דמויות המופת של טוביאס ביצ'ר, כרים סעיד, וורן שילינג'ר וכל השאר, הגיבורות הגדולות תמיד היו הסדרות עצמן, יותר מאשר הדמויות שכיכבו בהן. קחו למשל, כהוכחה, את מותו של סיימון אדביסי ב"אוז". מי שהיווה ציר כה מרכזי בסדרה הזאת, שהיה ברור שהירצחו יותיר חלל בגודל כמות הסמים שמכר בכלא, יכול היה עם מותו רק לקבור את הסדרה אתו. אבל ברי לווינסון וטום פונטנה, היוצרים שמאחורי "אוז", התרוממו בדיוק בנקודה שהיתה יכולה להיות השפל הגדול שלהם. "אוז" לא חדלה מלהמריא עד לשניית הסיום שלה. השנתיים האחרונות של "רצח מאדום לשחור" היו אמנם פחות מוצלחות, ועדיין, שנותיה האיכותיות של הסדרה הספיקו להפוך אותה לאגדה בקרב צופיה, לסטנדרט טלוויזיוני חדש, יהלום נדיר וזעיר, סוד השמור למתי מעט היודעים להעריך אותו.

עכשיו, כששתי הסדרות האלה הלכו לעולם שכולו מלאכי סיינפלד בשמיים, המשימה ליצור סדרה חדשה של פונטנה ולווינסון פשוטה כמו ג'וליה לואיז-דרייפוס בסיטקום משלה. זה גיהינום עוד לפני ששוט אחד צולם. עוד לפני ש"באפי קוטלת הערפדים" ו"איינג'ל" ירדו מהמסך, צילם יוצר הסדרות האלה, ג'וס ווידון, את סדרת החלליות "פיירפליי". לא היה לו סיכוי. ניתן להניח שכמעט כל צופיו היו מעריצי באפי, וכולם, ואני ביניהם, השוו כל דמות, משפט וזווית צילום לעולם אותו ברא ווידון בסדרותיו המוכרות. "פיירפליי" התנפנפה מהמסך עוד לפני סיום העונה. והיא דווקא הייתה חביבה.

אז לווינסון ופונטנה צירפו אליהם שוב את ג'יימס יושימורה, מהכותבים של "רצח", ויצרו, באומץ רב את "המושבעים", סדרה חדשה שביוני השנה עלתה לשידור בארה"ב, ובשבוע שעבר הגיעה גם לערוץ יס+ בלוויין. הסדרה אגב, משודרת לשם שינוי ברשת פוקס, ולא ב-HBO כפי שניתן היה לשער. "המושבעים" נעה בתחומי החוק, הפרתו ואכיפתו, כמו "רצח" ו"אוז", רק שאם אלה עסקו במרכזן בשוטרים-משטרה ואסירים-בכלא, הרי שזו מתמקדת בבית משפט, בעורכי דין ובחבר המושבעים. קשה לשפוט מהשבועיים ששודרו עד כה בארץ, ומעניין אם אפשר יהיה להגיע למסקנה נחרצת גם בסוף העונה, מאחר וזו כוללת רק עשרה פרקים. מה שכן, ההתחלה מסקרנת.

"המושבעים" בהחלט מתכתבת, בשלב זה, יותר עם "רצח מאדום לשחור" מאשר עם "אוז". במרכז הפרקים עומד משפט, וחבר מושבעים שצריך לפסוק לכאן או לכאן. אמנם זכינו לראות תצלומי תקריב מצמררים של הגופה, אבל כאן הסתיים הדמיון לגרפיות הבוטה והברוטלית של "אוז". הצילומים הנוגים, הגוונים האפרוריים (בניגוד לצבעים הבוהקים והמתריסים של "אוז") והאווירה המהורהרת, שאופפת את הדיונים, מזכירים את ההתפלספות הקסומה של "רצח". האלימות מדוברת ומתוארת, אבל היא רק מתחת לפני השטח, מאיימת לפרוץ אבל לא עושה זאת. סצינות חקירת העדים של ג'ף הפנר בתפקיד הפרקליט קינן או'בריאן מזכירות מייד את הבלש טים בייליס צולב חשודים ב"קופסה", חדר החקירות הקלאסי של "רצח".

ואם זה לא מספיק, הנה מגיע הבונוס המיוחד - אחת הדמויות המזוהות והאהובות ביותר של "רצח", שגולמה בחן כה רב ע"י ריצ'רד בלצר (שעבר עם אותה דמות בדיוק ל"חוק וסדר: מחלקת קורבנות מיוחדים") - הבלש ג'ון מאנץ', חוזרת ב"המושבעים"- והפעם בגוף אישה. אנה פרייל בתפקיד עו"ד אנה דילייני פשוט פולטת את אותם מונולוגים משעשעים-עצובים ומלומדים של מאנץ', כמעט באותה אינטונציה, כולל הציטוטים המדויקים של שייקספיר. אם ג'ון מאנץ' היה קיים במציאות, קרוב לוודאי שלא היה מאושר ממנו להפוך לאנה פרייל. בארי לווינסון בעצמו מגלם את השופט הממורמר הות'ורן, ועושה אותו ממש מצחיק. הוא, אגב, לקח על עצמו את התפקיד אחרי תאונה שעבר מי שהיה מיועד במקור להשליט סדר בבית המשפט החדש שלו - הבמאי סידני לומט. בנוסף, לנעלי ליצן החצר, לפחות בינתיים, נכנס אדם בוש המבריק, והוא כבר הספיק לצטט לפני חבר המושבעים שיר של זמר הפופ-אלטרנטיב התיאטרלי בובי קון. מאד רצח מאדום לשחור מצידו (לחובבי טריוויה – בוש גילם את וורן, האויב הגיק של באפי סאמרס בעונה השישית של קוטלת הערפדים). עוד צפויות בהמשך העונה הופעות אורח של כוכבי "אוז" ו"רצח", ואם ישנה תחושה אחת ברורה, בינתיים, היא שגם במקרה של "המושבעים", הגיבורה האמיתית היא הסדרה כמכלול, יותר מאשר הדמויות המסתובבות בין קירותיה. מוקדם לשפוט, אבל אחרי ש-ויק מאקי ועמיתיו ל"המגן" הגאונית יצאו לחופשה עד העונה הבאה, יש לפחות חודשיים לא ברורים אך מושכים לבדוק מה קורה באותו זמן בממלכה של פונטנה ולווינסון.

"המושבעים", יס+ בימי רביעי ב-22:00 , ושידור נוסף בשבת ב-21:35