יש לך אש?

השבוע התבשרנו שביבי נתניהו ואנשי משרד האוצר מצאו דרך להשלים את הגירעון הגדול בתקציב המדינה. הם הלכו שוב אל הקבוצה המנוצלת ביותר בחברה הישראלית והחליטו לקחת ממנה במס ישיר עוד 400 מיליון שקל. לא, לא מדובר במעמד הבינוני המצביע שינוי. מדובר בקבוצה המקופחת בהרבה - קבוצת מעשני הסיגריות.

בואו נחשוב שנייה על אותם אומללים שמכורים להרגל היקר הזה. מדובר בכמה מאות אלפי אנשים שהם סוג של נכים שלא מסוגלים לעלות במדרגות בלי להתחיל לשרוק מהאף, אנשים שבכל פעם שהם צוחקים, הצחוק הופך אצלם להתקפת אסטמה מלווה ביריקות שחורות. ואם נוריד את המסכות ונפסיק לשקר לעצמנו, מדובר בסך הכל במס עצום על קבוצה גדולה של אנשים הנמצאים לפני או אחרי סרטן כלשהו. ככה אנו אמורים להתייחס לנכים במדינה יהודית מערבית? ככה צריך להתייחס לאנשים שסובלים מאי תפקוד במיטה ומדיפים ריח של רמת חובב מהפה?

האנשים האלה צריכים המון כסף כדי לעבור את תקופת האשפוז וההקרנות, ולא פחות מכך מוציאים המון כסף על סוכריות טיק-טק. זה יפה להתנהג אליהם ככה? ביבי עצמו נמנה על המכורים לסיגרים. אלו אנשים שעל פי הפסיכולוגים מנסים לפצות על ממדים בעייתים של איברים שונים בגוף, או שהם פשוט חסרי סבלנות ואומרים: "אני רוצה את הסרטן שלי מהר ובגדול".

איפשהו באמצע שנות השמונים קבע מישהו בארצות הברית שעלינו להתייחס אל המעשנים בחברה המערבית כאל פושעי מלחמה נאצים שברחו לארגנטינה. בחברה שלנו מעשנים נרדפים יותר מפדופילים ואנסי ילדים. אפילו מייקל ג'קסון יכול לאכול ארוחת צהרים עם האנשים שהוא עובד איתם באותו מקום, ולא צריך לצאת להפסקה שלו בחדרון הקטן של חומרי הניקוי עם המגבים (אלא כמובן אם אחד הילדים של העובדים במשרד מגיע לשם והוא רוצה לשחק איתו).

למעשה החוק מרשה לך לאכול גויאבות במקומות ציבוריים, ומותר לך לקום ולהפליץ למישהו ישר לפנים כשאתה מנסה להגיע למקום שלך בקולנוע. לעזאזל, החוק מתיר לגברים גרוזינים לנסוע באוטובוס עם גופיה בקיץ בלי לשים דיאודורנט, אבל אסור לך לעשן בפינת החדר עם חלון פתוח כשאתה לוקח את כל העשן לריאות. בכל פעם שאנשים ניגשים למעשן ואומרים לו "העשן מפריע לי", אני מצפה ממנו שיענה להם את האמת שלו, "לך העשן מפריע, אותי זה מסרטן, אתה לא קורא עיתונים?".

אנשים שמנסים להיגמל מסיגריות, קודם כל מאבדים לחלוטין את הרציונליות שלהם. הם מסוגלים לנסוע לפקיעין כדי שאיזה סבתא ג'מילה תמרח עליהם חרא של עזים, כי זה מעביר לך תוך יומיים את הרצון לעשן וממלא אותך במקום זה ברצון אחר לגמרי, לקפוץ מהחלון ולהתאבד כי הריח לא יורד ממך.

מי מאיתנו לא נפגש בקרובי משפחה שמנסים להיגמל בפעם ה-12 ואומרים לך, "הפעם זה אמיתי. אין, אני לא חוזר יותר לדבר הזה, אלי. אני לא מבין איך אתה מסוגל לעשן, צא החוצה. העשן מפריע לי, זה גורם לי נזק, אתה לא מבין?". וכשאתה שואל כמה זמן הוא כבר לא מעשן, החוצפן עונה לך, "המון זמן, זה השיא שלי. שלושה ימים וחמש שעות". אנשים שנגמלים סופרים שניות כמו חללית של נאס"א לפני שיגור.

המצוד של החברה המערבית נגד המעשנים ייצר את העדה עם האחווה הכי מוזרה בעולם, אחוות המכורים לסיגריות. זה לא משנה איזה בן אדם אתה, מאיפה הגעת, אם אתה כהה עור או חבר בקו קלוקס קלאן, אם אתה מעשן ואתה פוגש מעשן אחר, אתה תעשה למענו הכל, כל מה שיבקש, כל עוד הבקשה שלו קשורה לניסיונות המשותפים שלכם לקבל סרטן ריאות. גם בשטחים, רגע לפני שמוציאים פלסטיני כפות להורג, אם הוא יבקש סיגריה איש השייטת יוציא מהחפיסה שלו מרלבורו לייט ייתן לו, ורק אז יוודא הריגה.

למה בעצם אנשים עושים את זה לעצמם? למה אנשים מתחילים וממשיכים לעשן למרות כל האזהרות, התשדירים והכתבות? ובכן התשובה פשוטה וברורה - לעשן זה מגניב, לעשן זה קול, לעשן זה להיות אחד מהחבר'ה. וזה כלל שנכון בגיל 14 כשמתחילים, ולא מפסיק לעולם. מי שלא מעשן הוא חנון.

אני חנון ואני יודע את זה. אם הייתי מעשן הייתי הרבה יותר מגניב. כי להתנהג בצורה לא רציונלית זאת מהות החוויה האנושית שאנחנו מעריצים מילדות. מי מאתנו לא חלם בילדותו לעשן, ללכת ללמוד בבית ספר אקסטרני ולשכב עם האופנוען של השכבה בשירותים של אולם בית הספר? זה אולי לא בריא, זה אולי גורם לך יום אחד לשלם המון כסף למכללה למנהל, אבל זה מגניב.

וגם כשאתה יושב בהוספיס בכסא הגלגלים שלך, עם כובע צמר על הראש, שוקל 42 קילו בגלל ההקרנות, ואתה מוציא את הסיגריה שלך, אתה יודע שאתה נראה טוב, שאתה מגניב את התחת של שאר החוסות הגוססות, שאתה פאקינג קול בן אדם. זאת האמת.

הבעיה היחידה בסיגריות היא שמעבר לתדמית הן לא נותנות לך את חוויית הסם המלאה. מדובר בסם בלי הזיות, שאין לו שום אספקט רוחני מעבר לשיעול חזק שגורם לך לראות כתמים אדומים אחרי שמתפוצצים לך נימים בעין. אף אחד לא יכול לכתוב שירים של הביטלס אחרי סיגריה.

לעישון יש את כל תופעות הלוואי הרפואיות של הירואין בלי הסטלה. מה ההגיון בסם הזה? אם כבר צריך להפוך את הגראס לחוקי ובכך להקטין את כמות מעשני הניקוטין. גראס מגניב באותה מידה כמו סיגריות, ואולי אפילו יותר. אמנם גראס לא גורם לסרטן ככל הנראה, אבל הוא בהחלט הופך אותך לסוג של טמבל חביב, שאומר משפטים כמו: "עזוב אותך מהצ'ק אבי, אני נהנה להופיע פה בחינם", ו"יו, 'סתכל מוטי, חיזבאללה יורים עלינו. איזה צחוקים פה במוצב".

זה נכון שגם הגראס יכול להרוג אותך כשאתה מנסה לנהוג ולתפעל באנג במקביל, כשהאורות ממול נראים לך כמו שני עטלפים שאתה חייב לדרוס. אבל אם כבר למות, אז לפחות להרגיש טוב ולראות דגים מרחפים בשמיים.

והכי חשוב, גם על צרכני הגראס אפשר להטיל מסים שרירותיים. מה אכפת לך ביבי, מאיזה מכור תגנוב את המיליונים? הרי גם אתה יודע שרוב צרכני הגראס מצביעים למרץ ובגלל זה מאמינים שיש פרטנר לשלום, ורוב המעשנים הכבדים הם אנשי ליכוד. לכן אני קורא עוד היום לממשלה: הוציאו את הניקוטין מחוץ לחוק לאלתר, אסרו את איש המרלבורו. ותנו לנו את איש הגראס. גבר עם ראסטות במדבר, רוכב על אופניים חלודים ומגלגל צינגלה.