קור דצמבר ינואר

אנדי ברוקס הגיע על מנת להציל את רחבות הריקודים שלכם מהאוס חסר דמיון, ויש לו את כל הזעם והכשרון הנחוצים בשביל לעשות את זה. הוא בן 22, גדל כהומו מוצהר בעיר הומופובית באנגליה, וכשנמאס לו להסתגר בבית, הוא טס לגרמניה והקליט סאונדים במחנה עבודה של הומואים שנאלצו ללבוש תלאי ורוד בתקופה הנאצית. וזה נשמע ככה. את המיקרו האוס של ברוקס אפשר אמנם לרקוד תחת סמים מסוימים, אבל זו בהחלט לא המוזיקה לריקודים שאתם מכירים (או כפי שהוא ציין "ההורים שלכם אולי יגידו שיש לזה ביט, אבל אפילו אני לא בטוח שאוכל לרקוד את זה"). היא אוונגרדית אך במידה שלא תפריע לכם ליהנות מהפופיות והגרוביות שלה. יש בה כל כך הרבה דמיון, שאם תשמיעו אותה לדי.ג'יי התורן בסופר קלאב הקרוב למקום מגוריכם, הוא ככל הנראה יגיד לכם שזה חרא. ברוקס חתום בלייבל של הרברט, שר בכל אחד מהקטעים, עושה קאבר לפי ג'יי הארווי, משתמש בכלים חיים, מושפע מאוד מאר-אנ'-בי ו-Fאנק, וניתן ליהנות מהמוזיקה שלו גם בהאזנה ביתית. הוא ואנשים כמו מתיו דיר, ג'ון טחאדה ו-אדה, מוכיחים שלא לכל מי שעושה מוזיקה לריקודים יש שיזוף מזויף (או אמיתי מאיביזה). צריך להקשיב להם.

ברוקס, "Red Tape" (יבוא, Soundslike)

השנה האחרונה הייתה לא מוצלחת עבור הלייבל המצוין ליף. ריליסים משמעותיים לא הגיעו מכיוונם, והכוכב הגדול שלהם מהשנה שעברה, מאניטובה, אולץ לשנות את שמו לקאריבו אחרי תביעה משפטית מאת האנדסום דיק מאניטובה. כעת, בדיוק כשעמדנו להגיד מילים שכל משמעותן היא חבל, אנו מקבלים מהם שני שפני כריסטמס לבנים מאוד. לראשון קוראים Efterklang והוא הרכב שנשמע איסלנדי אבל מגיע מדנמרק, ובחבורה של עשרה, ומשלב את הקסם של סיגור רוס עם גליציות' (ומצליח להמנע מבנאליות). או במילים אחרות, כשאלבום הבכורה שלהם לא נופל למלכודת היומרנות שאליה נפל השנה ג'וליאן פן, או לוקח אותך לסיבוב יותר מדי ארוך בכנסייה, יש בו את הקסם שהופך אלבומים טובים לאלבומים גדולים, ויותר רעיונות טובים מ-100 התקליטים האחרונים ששמעתם.

ומה שעוד יותר מפתיע, זה שניתן לומר את אותו הדבר גם לגבי Psapp, הרכב שלוקח את הפופ הפסיכדלי של ברודקאסט ואת הרעיון שלMúm , אל תוך עולם עוד יותר אלקטרוני, ולא פחות חביב, אבל לא תמיד פוגע בגלל שירים חצי ראויים. גם אצלם זה תמיד מלא בהשראה ומאוד מיוחד, והעיבודים נפלאים, ויש אפילו את סטפני ממיס ג'ון סודה מאחורי המיקרופון, אבל זה לא תמיד עובד. גם כאן, כשזה מצליח, והאלקטרוניקה פוגשת ביכולת מצטיינת של כתיבת שירים ואווירה נכונה, זה ממש, אבל ממש, מ ע ו ל ה .

אפטרקלאנג, "Tripper"
פיסאפ, "Tiger, My Friend" (שניהם - יבוא, Leaf)

מרטין רומן רבלסקי הוא בחור בריטי שמנגן קלידים עבור ה-Doves, וגם בן טיפוחיו של באדלי דרון בוי. אלבום הבכורה שלו מציג קטעים אווירתיים שמבוססים על נגינת קלידים, וכאלה שנשמעים כמו הארליז, דאבס, אלבו ומזכירים גם את המנטור באדלי בעצמו. עם ג'ימי גודווין מהדאבס על התופים ולא מעט קטעים יפים, ניתן אולי לפקפק באותנטיות של שמו, אבל חייבים להודות שהוא לא רע בכלל. ובמונחים של חורף, אפילו יותר מכך.



רבלסקי, "Stickers On Keys" (יבוא, Twisted Nerve)