איגור מירקורבאנוב, במכנסי דגמ"ח צבאי וז'קט חום תואם, מתחיל את תוכניתו בהישענות על המוטו של אחד ממחוללי המהפכה הבולשיביקית "על מכה נגיב במכה". הוא לא מפרט בדיוק מי אמר זאת, אבל מנחה "מכה כפולה", התוכנית המקומית הכי קיצונית בלוח השידורים, הוא אחד שלא מדקדק בפרטים בעיקרון. זה עלול להפריע למהלך המופרע של התוכנית.
האמת היא שב"מכה כפולה", שמשודרת בשידורים חוזרים כל שבת אחר הצהריים בערוץ הרוסי "ישראל פלוס", אין שום דבר מקורי. שיעתוק רוסי- ישראלי אגרסיבי לפורמט של אופרה ווינפרי וג'רי ספרינגר. העניין שמצמיד אותך למסך נעוץ בפליאה שהמתארחים שם הם לא איזה חוצני וייט טראש מטקסס אלא השכנים שלך ישראלים.
הנה קובץ סיפורים מאפיינים: אחת האורחות גוללה את מאבקה בבת שלה, אשר מונעת ממנה באיומים להיכנס להיריון כי אין בבית מספיק כסף; אחר כך הגיע לאולפן גם האבא שנאלץ להסביר את תמיכתו באמא על רקע קריאות "לא יוצלח" שהגיעו מכיוונה של בתו. אחרי הקקופוניה המשפחתית התייצב גם יורי באולפן, הפעם כדי לדווח כיצד תפס את החברה שלו עם החבר הכי טוב. הסיפור האחרון היה כבר מתוחכם יותר: זוג מבוגרים חשפו ברטט כיצד שמעו שבחדר הסמוך החתן שלהם יורה באישתו, הבת שלהם זאת אומרת, ובעקבות זאת קופץ אל מותו מהקומה העשירית.
בין כל הסיפורים מתבלטת איזבלה סיבקוב, פסיכולוגית שתפקידה בתוכנית נועד לקדם את העלילות, אם כי היא עצמה מבכרת בעיקר להגדיר את המובן מאליו עם עצות אודטה בנוסח "תמיד טוב לשמור על שלום הבית".
מירקורבאנוב, לעומתה, מוכיח שאפילו לאבי רצון יש עוד מה ללמוד בנושא סכסוכים, והוא מתרכז בלנסות למלא עוד יותר את כרס הסיפורים המנופחים בכל מקרה. השאלה האם סיפורי המעשיות של האורחים אותנטיים פחות חשובה; בשביל מי שצופה בתוכנית עדיף להאמין להם.
המסקנות
מבחינה טלוויזיונית, "מכה כפולה" היא, אם לשמור על איפוק, תוכנית שמגדירה מחדש את הממד האהבלי הרובץ גם ככה על מרבית התוכניות על המסך. מה שיותר מעניין אלה מהמסקנות התרבותיות שעולות משיבוצה בלוח השידורים. ובכן -
1. "מכה כפולה" בעצם נועצת מסמר נוסף בארון קבורת הקלישאות הישראליות: ההנחה שאצלנו, במדינה קטנה, שמרנית ורכלנית, אנשים יתביישו לחשוף את עליבותם בשידור איננה קיימת עוד. רק לפני חמש שנים איריס קול ניסתה להעלות תוכנית דומה, אך נכשלה. "מכה כפולה" מסמנת לפיכך שינוי נוסף שחל בחברה.
2 . מסקנה נוספת שעולה מהתוכנית קשורה דווקא להד הציבורי שהיא צברה: העובדה שהתוכנית הכי קיצונית בטלוויזיה לא זכתה לפרומיל מיחסי הציבור של תוכניות הריאליטי בלווין ושאר מרעין בישין, מעידה על החומה הבצורה שעדיין מפרידה בין הישראלים לרוסים.
3. "מכה כפולה" אמנם מתורגמת לעברית, אבל אין בה זכר להוויה ישראלית. בקייב יבינו אותה טוב יותר, כולל מה פשר חולצות המלמלה שחלק מהבחורות לובשות שם. העניין מתקשר לכך שהשאלה על טיב היהדות של העלייה הרוסית איננה רק סוגיה הלכתית-גזענית, אלא תרבותית. הפער בין גל העלייה הרוסית בשנות השבעים, או בתחילת שנות התשעים, כשהעולים היו יהודים ששמרו על הזיקה לציונות ולדת גם בסתר, לבין גל העלייה שהחל בשלהי שנות התשעים, כשהשערים נפתחו גם לעולים שהזיקה שלהם ליהדות מוטלת בספק, עצום. ללא המצע המשותף, גם אם היה זה מצע רופף, שאיחד את כל העולים לישראל, גל העלייה האחרון הביא לישראל לראשונה טיפוסים שונים לחלוטין. אפשר לספר אין ספור בדיחות על תימנים, פולנים, אתיופים ומרוקאים אבל אין ספק שאין עדה שהעזה להחציף פנים להוויה הישראלית הממוצעת יותר מאשר העלייה הרוסית של שלהי שנות התשעים. האם השפעתם טובה או רעה היא שאלה פתוחה לדיון.
4. המסקנה העיקרית שעולה מ"מכה כפולה" משותפת לישראלים ולעולים גם יחד. דווקא משום שבניגוד לעליות הקודמות, אשר העדיפו קודם כל להיטמע בישראליות והשאירו את הגעגועים לתרבות מוצאם לדור השני והשלישי, אנשי התרבות בקרב העלייה הרוסית הכריזו כי הם מראש לא מעוניינים להמיר את התרבות הגבוהה מארץ מוצאם בתרבות הישראלית הלבנטינית העובדה שהתוכנית הגרועה בלוח השידורים בכל זאת מוקרנת בערוץ הרוסי מוכיחה שהטלוויזיה היא בכל מקרה לא המקום הראוי לשמר איכות. בעניין זה לפחות, לכל בני האדם, יהא מוצאם אשר יהא, נטייה דומה.