אנרכיסטיק פיברוזיס

סביר להניח שכשאמה גולדמן נולדה ברוסיה ב-1869, היא לא ידעה שיהיה לה משהו במשותף עם מזל מהמספרה בתל אביב, או עם עולים מחבר העמים שגרים בשכונת הדר בחיפה, ובטח שלא עם דילה שהשתכנה לה במערב ירושלים. כשאמה גולדמן נולדה, היא עדיין היתה רחוקה מהלבנט כרחוק ביבי מאנטי-גלובליזציה.

גולדמן היגרה עם הוריה לארה"ב והפכה לאחת מהדמויות המובילות ביותר בעולם האנרכיזם והאקטיביזם. היא פעלה למען זכויות הנשים ואמצעי מניעה עוד ב-1900; הספיקה להילחם למען איגודים ולשבת בכלא; להסתכסך עם ג'ון אדגר הובר, שגירש אותה ועוד 246 פעילים רדיקליים מארה"ב לרוסיה; להתפכח מאשליות הבולשביזם ולפרסם ספרים בגנותו ובשבחי האנרכיזם; להקים מרכזי תמיכה למען נשים וילדים מחוסרי בית בספרד, ולהיחקק בזיכרון האקטיביסטי הקולקטיבי כ"אמה האדומה". היא אישה, שמעו אותה שואגת.

את המורשת האקטיביסטית של גולדמן וחבריה לתנועה ניתן למצוא היום תחת כל עץ רדיקלי רענן ברחבי העולם. שם המשחק הוא יצירת רשת מידע אלטרנטיבית באמצעות האינפו-שופס המנסות לשמש כמרכזי מידע חופשיים לקהילה. למעשה מדובר בחנויות ספרים רדיקליות המתפקדות גם כמרכזים בהם נערכות פעילויות שונות. אפשר לקרוא שם ספרים, לספוג ידע, למצוא מגזינים ותוצרת של הוצאות ספרים מחתרתיות יותר ופחות ואפשר גם סתם לבלות עם שאר הקומרדים מהאזור. האינפו-שופס, שנפוצות באירופה בכלל ובגרמניה בפרט, מעבירות ביניהן מידע על פעילויות שונות. שיטוט קצר באינטרנט יחבר את המתעניינים ללב המידע והז'רגון האנרכיסטי שמקשר בין המרכזים.

לאורך השנים, הפכו האינפו-שופס לחלק בלתי נפרד גם מהנוף האקטיביסטי המקומי. לפני שלוש שנים נולד בשעה טובה למזל סלון. "סלון מזל" הוקם ברח' מונטיפיורי בתל אביב על ידי קבוצה שמאמינה ביכולתה לחולל שינוי חברתי דרך הפורמט שעבד אצל האירופאים כל כך יפה. זו קבוצה שדוגלת בעשייה יומיומית שתוביל להפיכה חברתית. מקימי הקולקטיב הגיעו מרקע של פעילות פוליטית על שלל גווניה והפגנותיה וביקשו ליצור מרכז לפעילים. מאחורי הסיסמאות וההצהרות המתובלות באנרכיזם הארדקור, ניצב מרכז שהפך עם הזמן לחלק בלתי נפרד מנוף הפעילות המקומי. נדמה שהפעילות אף הפכה לאינטנסיבית יותר מאז המעבר לסמטה אלמונית לפני למעלה מחצי שנה. לפני כשבועיים הוא אפילו חגג שלוש שנות פעילות.

האוריינטציה של בן הדוד מחיפה (בן שנה אחת בלבד) היא קצת שונה. למקום אין שם, וכל פעיל קורא לו כרצונו. השם המקובל הוא "פבזנר 27". המרכז ממוקם בלב שכונת הדר, בה יש ריכוז גבוה של יוצאי חבר העמים. שי כהן מהמרכז מספר שהפעילות קיבלה במהרה כיוון קהילתי. הוא מתאר את השכונה כמקום שלא פשוט לחיות בו, החיים בחיפה מורכבים מדו קיום שונה לחלוטין מזה הקיים בתל אביב (אם נצא מנקודת הנחה שקיים אחד כזה, כמובן), ומכאן נובעים גם ההבדלים באופי הפעילות. בשכונה אין הרבה פעילויות לנוער, ולכן המרכז הפך למעין מתנ"ס אלטרנטיבי. מנעד הפעילות רחב - מחוגי קומיקס, דרך אירועי תרבות אלטרנטיביים בעיר, ועד לקבוצת תמיכה לפגועי נפש והרצאות על מהות הסוציאליזם.

אם בחיפה אופי השכונה מכתיב את גון הפעילות, הרי שלמרכז הצעיר בחבורה, דילה מירושלים, יש משימה מורכבת לא פחות. לפי אשרף אבו מוך, מראשי המרכז, ירושלים היא עיר שחיה בקהילות סגורות, בייחוד מאז האינתיפאדה השנייה. במטרה לנסות ופתוח את הסדקים בין הקבוצות הקימו בדילה ועדת היגוי שכוללת את נציגי הקהילות. הם מנסים להוות מרכז מידע שיקשר גם בין הצד הפלסטיני והיהודי של העיר. לדברי אבו מוך, גם ראש העיר לא ממש מכיר ויודע מה קורה בדיוק בצד השני. בירושלים יש ארגונים רבים, מקומיים ובינלאומיים, ודילה רוצה להיות מרכז שיאפשר להם להידבר, או כפי שהם מגדירים זאת באנרכיסטית, ליצור חלל פיזי ומרחב חשיבתי.

הפתיחה של המקום נערכה בתחילת החודש, ומאז הם פועלים באופן שוטף. המרכז מציע ספרייה אלטרנטיבית, ספריית וידאו, אירועי אמנות, וגם אוסף מאמרים בשפות שונות מכל העולם. בנוסף, מדגיש אבו מוך, הם אינם מגדירים עצמם כאינפו-שופ אלא כחלל למען הקהילה, כל מי שמעוניין ליצור בו מוזמן.

נחזור לאמה. חוץ מהיותה אייקון שרודף את חלומותיהם הלחים של אנרכיסטים צעירים ברחבי העולם האלטרנטיבי, היא גם נתנה את שמה מבלי דעת למרכז אינפו-שופ חדש בבולטימור שבמרילנד. תכירו את "רד אמה": הפעילות החברתית, הרצון לשינוי והפיכה חברתית יוצרת, גם בצד השני של העולם - חנות ספרים שמשמשת כמרכז פעילות. הם רוצים לענות על צרכי הקהילה, ליצור מקום שבו מחליפים דעות בחופשיות, מקום שבו האח הגדול לא יגיע אליהם. מטרתם הסופית של מקימי המקום היא לספק משכורות וביטוח בריאות לאנשים שעובדים על הפרוייקט - מתפעליו והאנשים שפועלים מאחורי הקלעים. כרגע, המקום מופעל רק על ידי מתנדבים. באתר שלהם אפשר למצוא מידע על הפעילויות, ואפילו לתרום, במקרה ונכנסתם למצב רוח פילנטרופי.

לפעמים נדמה שהאינפו-שופס הן שלוחות של המתרחש אונליין. הקשר בין המרכזים והמידע לגבי הפעילויות עובר בזריזות ברשת - כר הידע החופשי לכל דורש שכל מהותו היא צורת מחשבה הקרובה יותר לרוחה של אמה. מצד שני, אם בכל העולם יש סניפים קטנים שמתכוננים להפיכה החברתית הבאה אולי בעצם זה קרוב מתמיד. אין ספק שהכבד של כמה אווזים ינשום לרווחה וכמה מחוררי פירסינג יתעשרו כקורח. אל תשכחו, השינוי מתחיל מתוכנו.