חורבן בית שלישי

למרבה הצער, לא נדיר לראות חללים שמוקדשים לפעילות תרבותית ואמנותית נעלמים באופק מסיבות כלכליות ושיקולים עסקיים שונים. לאחר סוף השבוע הקרוב, גם בית שלוש בנווה צדק יצטרף לרשימה. הבית ברחוב שלוש 32 קרוב לכל מרכזי היצירה התרבותית שנמצאים בשכונה. הוא מתחבא מאחורי גדר מוגבהת, דרכה ניתן לראות רק עצים ותיקים עמוסי עלים, שמסוככים על החצר הפנימית. בהתאם לסגנון הבנייה של אותן שנים, תקרות הבית מוגבהות והקירות מלאי קשתות, שמדברות בשפה של זמנים אחרים.

משפחת שלוש, שהקימה את הבית בנווה צדק במשך שלוש שנים ועברה אליו מיפו בשנת 1887, היתה ממייסדות נווה צדק ואחוזת בית. אברהם שלוש הסוחר, אבי המשפחה, בטח לא תיאר לעצמו שאי שם בסוף שנות ה-90' בואכה המילניום, הנין של אהרון החלפן מנווה צדק יפיח בבית הנטוש חיי לילה סוערים. הוא אולי היה מעקם את האף - אתם יכולים להיזכר במסיבות הפורים השנתיות של בית שלוש.

הדרך הארוכה שעשה בית שלוש מאז היווסדו עומדת להתפתל שוב. הבית, שנקנה מבני המשפחה על ידי ד"ר דניאל ורסנו, וטרינר, שימש בשנתיים האחרונות כחממה להשכרה של ניסויים אמנותיים שונים. הסיבה לסגירתו במתכונתו הנוכחית היא רצונם של בעלי הבית לשפץ אותו, ולבנות בניין מגורים במגרש הסמוך לו. לכן חשוב לעצור לרגע ולציין את ההתרחשויות שתייגו אותו כאחד הבתים הכי מעניינים בעיר.

קשה לשים את האצבע על גורם אחד שהפך את בית שלוש למה שהוא. נראה שהשילוב בין מבנה ארכיטקטוני יפהפה וייחודם של האירועים האמנותיים שנערכו שם ביוזמות פרטיות שונות עשו את כל ההבדל. החלל הוצע להשכרה לאירועים ואמנים שונים הרימו את הכפפה. אל התערוכות של חוני המעגל, התערוכה "אבי" של אורי ליפשיץ, תערוכות בוגרים של בתי ספר שונים לאמנות, תערוכות מכירה ואמנים צעירים, הצטרפו אירועי האמנות שהפכו לסימן ההיכר של המקום – אירועי קבוצת Reign.

עדי ניסנבאום ואיה וינדל הן הכוח המניע של קבוצת Reign, שמפיקה אירועי אמנות ותרבות, ומפיצה בארץ את מגזין האמנות הספרדי "Rojo". אירועי הקבוצה מורכבים בדרך כלל משילוב בין מדיות וניצול חלל מירבי. לכל אירוע יש קונספט עיצובי בסיסי שמכתיב את ההתרחשויות בחלל. בבית שלוש הן ערכו את "אסקפיזם", "אודיוספירה", (בשיתוף מכון גתה) ו"התעשיה: מפעל תרבות". הן הצליחו ליצור אירועי אמנות שדיברו בשפה מקומית ומחוברת למתרחש בכל הסצינות. אופי הבית – המראה והמיקום המיוחד שלו – הפך לדבק שחיבר את הכול יחד.

הפתיחות של האירועים הפכו למסיבות הכי שוות בעיר. החלל, שמדיף ריח תל אביבי נוסטלגי, התאים לאווירה הניסיונית-אמנותית של האירועים. כל אחד מאירועי הקבוצה הורכב משיתוף של כוחות מתחומים שונים – מעיצוב ההזמנה והקונספט הגרפי של Jewboy, ועד שילוב בין אמני סאונד, וידאו ומיצגנים במהלך האירוע.

"אודיוסופירה", שהפך למיני פסטיבל של מיצב סאונד ווידאו, היה מעין גרסה אירופאית של מה שנשאר בלבאנט, וניתן לזכור אותו כדוגמה לייחודיות הבית. כריסטוף שלגר מגרמניה בונה פסלים מחומרים תעשייתיים מחיי היומיום. הוא מחבר כל פסל ופסל לחיישנים, שמתחברים היישר למחשב שלו. כך הוא יכול לשלוט על הסאונד שמפיקה כל תזוזה ותנודה של הכלים ולהפוך את הפרקטיקה היומיומית לקונצרט מתוזמר. השילוב בין היצירה המבוססת על טכנולוגיה, לבין הבית שנבנה לפני למעלה ממאה שנה והתנאים המיוחדים שלו, הפכו את ההתנסות ליוצאת דופן. לאורך שבוע האירוע, שלגר, ביחד עם עמיתו תומס קונן, פצחו בשורת ג'אמים עם אמני וידאו וסאונד מקומיים דוגמת רן סלוין, עמית פישר, ערן זקס וספי אתיאל, שהגיע אף הוא מגרמניה לטובת האירוע. מופע הסאונד עצמו, גם אם מייגע לפרקים, החזיר את היושבים בחדר אל צלילי יער הדרדסים הנחבא. אין ספק שכך נשמע יער קסום ואבוד.

התערוכה שתנעל את הבית היא"Ma Famille" , שעוסקת במשפחת זיבי. אם המשפחה, הלן, חולה בסוג מסוים של סכיזופרניה, והאחיות מציגות יחד את שספגו לאורך השנים. התערוכה מנסה להציץ לחיי משפחה ולא לחשוף את ההוויה המשפחתית במלואה. כמעט סימבולי שהאירוע האחרון של Reign בנווה צדק, שבו הן נפרדות מבית שלוש, עוסק דווקא במשפחה שבורה שמחפשת מענה דרך היצירה האמנותית. הבית עצמו מזוהה יותר מכל עם המשפחה הראשונה והמפותלת של השושלת התל אביבית ועכשיו הוא שב לרשותה הבלעדית.

למרות שקשה עדיין לנחש מה יעלה בגורל הבית, האופי המיוחד של המקום יחסר במפת אירועי האמנות המקומיים. אבל עולם כמנהגו נוהג, וקבוצת Reign כבר מצאו את החלל לאירוע הבא – מסיבת הסילבסטר בכיכובם של אנשי סוליקו. ברור להן שהפעילות האמנותית תמשיך ושהגיע זמנן להיפרד לשלום מנווה צדק. אחרי הבתים המעוצבים של האצולה המקומית, הן חוזרות לחניונים ולמוסכים. נותר לנו רק להציע, הכינו את בגדי העבודה וצאו לאזור שונצינו.