האמת היא שיצאתי מהבית כדי לצפות ב"כיכר החלומות", אבל בתור לקופות ראיתי המון אנשים עצובים. "מה העניין?", שאלתי את האיש לפניי. "כיכר החלומות", הוא הפטיר בלאט, לא מרים את סנטרו שנשק לחזהו. "צפית כבר?", התעניינתי. "לא", טמן את מבטו עמוק יותר בנעליו. "אז מה העניין?", התאמצתי להבין. "נערכים מבחינה רגשית", התערב זוג שעמד מאחורי בתור. "מתכוננים נפשית לבאסה". קולנוע ישראלי. סיפור אמיתי.
אבל לא איש שבע קומדיות כעבדכם ינוס על נפשו עם ציוץ הדיכאון הראשון. חיש מיד עשיתי אחורה פנה, הרמתי ראשי לכרזות הניאון התלויות מעל, ובמבט עולץ המתקתי הלצה עם הקופאית: "שני כרטיסים ל'המומיה 2', בבקשה". היא האירה פנים והושיטה לי את הצמד. "אחלה דבר שבעולם", היא אמרה. "תבלו", הוסיפה, סטייל מודי בר-און, ומיהרה לחבוש את פניה הרציניים לכשהגיע זוג המלנכולים מאחורי לתבוע את אשרות הכניסה ל"כיכר החלומות".
שנות העשרים המוקדמות. המאה הקודמת. המלך אימהוטפ מחליט לצאת לביקור קרובים בלונדון. רק בעיה אחת ניצבת בפניו - הוא מת זה 5,000 שנה. אבל לא עניין פעוט כמוות יטריד את אימהוטפ. משימתו - מגובה על ידי חבר מרעים ואקסית מיתולוגית מגלגולים קודמים - לגבור על סקורפיון קינג ובכך להעביר את חייליו הבלתי מנוצחים לשורותיו, וכמובן לשלוט בעולם. להזכירכם, אנחנו מדברים על מתים. בעיה אחת קטנטנה עומדת בדרכו - ברנדון פרייז'ר, הלא הוא ריק אוקונל, אשתו הארכיאולוגית העשויה ללא חת (רייצ'ל ווייז עוצרת הנשימה מ"לגעת ביופי"), בנו בן התשע ומפקד צבאות אבירי המדבר או משהו, הלא הוא עודד פהר מכפר סבא. משלחת הרוע יוצאת לאמשראם, נווה המדבר בו קבור סקורפיון קינג, להעלות אותו מן המתים, ובעקבותיהם משלחת החבר'ה המאופרים ומסורקים טוב יותר ממהרים למנוע מבעדם לעשות כן. אוקצור, מאות מרדפים, עשרות סצינות קרב, גלגול נשמות, סייד קיק שחור, סייד קיק לבן, יריבות בין שתי בייביות על רקע סכסוכים בחצר המלך פרעה ועוד ועוד ועוד. אין מה לומר, שעתיים עוצרות נשימה. מהטעם הפשוט שסופו של רגע דרמטי הוא תחילתה של הקטסטרופה הבאה, עד שפתאום נגמר הסרט, ללא התראה.
בכלל, "המומיה 2" הוא מעבדת ניסויים גנטיים ליצירי כלאיים קולנועיים. ברנדון פרייז'ר נראה כמו הכלאה בין סקוט וולף (ביילי משולחן לחמישה) לג'ולייט בינוש. רייצ'ל ווייז מזכירה תערובת בין קארה אוטיס לליז הארלי. הילד שלהם הוא וריאציה על מקולי קאלקין והיילי ג'ואל אוסמונד ("החוש השישי"). ארנולד ווסלו - אימהוטפ המרושע - הוא מיקס בין שאול מופז ליול ברינר. צריך לראות כדי להבין. הסרט עצמו הוא שילוב בין "שודדי התיבה האבודה", "מלחמת הכוכבים", "פרוע על המערב" ו"נשק קטלני 3".
מכל המשמש הזה יוצא סרט אקשן כמו שצריך להיות סרט אקשן בקיץ. קצת צחוקים, קצת פצצות לגבות, טיפה'לה מתח, פראנויות ונקמות כעומקו של החור של השילינג, ושתי נערות חן שמחליפות בין חליפות לייטקס למחשופי פוש אפ כל הסרט. אין מה לומר, אם לא ארבע החארות שישבו מאחורינו והרעישו כל הסרט, היה מדובר בפיצוץ של ממש. בינתיים, מומלץ לצרוך אותו כנוגדן למשתמשי "כיכר החלומות" למיניהם.
נפטרת או שסתם לא התרחצת שנתיים?
23.5.2001 / 9:32