כך ציווה זאביק השועל

יש להניח כי בבואם להציע לניצב בדימוס אריה עמית להנחות את הסרט על זאב רוזנשטיין לא שאפו בערוץ 10 להעניק את התפקיד דווקא למנחה האנמי ביותר שניתן למצוא בישראל – אבל לזכותם יאמר שעלה בידם לשבור את השיא הזה. עמית קריין את עלילותיו של זאביק כאילו הבטיח לעצמו מראש שגם אם ברקע נשמעות סירנות והדי פיצוצים, הוא את הצופים יצליח להרדים. מבחינתו, הוא אכן עשה הכל כדי לעמוד באתגר.

מי שבכל זאת שרד ער עד תום הסרט, רשאי להגיש תביעה על גזילת יותר משעה מחיינו. דומה שמאז שידורי הניסיון של ערוץ 2 לא נראה על המסך סרט שמידת ההשקעה בו התמצתה כולה בהקרנתו. זה נראה כאילו נתנאל סמריק, מפיק התוכנית, האמין שעלה על רעיון טוב, כל כך טוב, עד ששכח שיש צורך גם לעבוד עליו. לא רוצה לצאת מלשין, אבל ההשקעה הזעומה של ערוץ 10 בשירטוט קלסתרונו של "היעד המודיעיני מספר אחד" מעידה שגם הם כנראה כבר לא מכבדים את זאביק. אין ספק: יהיה לו הרבה מה לעשות כשישתחרר.

הבטיחו לנו את סיפורו המלא של "הסנדק הישראלי"; הבטיחו לגעת בגחלים הלוחשות בביוגרפיה של רוזנשטיין – כיצד הפך ליעד המשטרתי מספר אחת ואיך נחלץ משבעה ניסיונות חיסול? מדוע הפך לחביב הסלבריטאים ובאיזה אופן מתייחסת לכך משפחתו? במה באמת הוא עוסק ומיהו זאביק הבנאדם?

הבטיחו. למעשה, הגישו מקבץ כתבות ארכיון – אותן ראינו רק לפני פחות מחודשיים – פלוס ראיונות עם שני ידידים וכתבים פלילים שסיפרו בסרט את מה שכבר כתבו בעיתון. לבחור את כתבי הפלילים של "ידיעות אחרונות", בוקי נאה ויחזקאל אדירם, כמרואיינים מקדמי עלילה זו החלטה מקורית כמו לקום בבוקר ולצחצח שיניים. שהרי לכל מאן דבעי ברור היה מלכתחילה שלו נאה או אדירם היו יודעים משהו על חדש על זאביק, הם לא היו מעניקים את הסקופ לכלי תקשורת מתחרה.

אין ספק שלא קל לפצח את סיפורו של רוזנשטיין. יש להניח שמקורביו האמיתיים הם לא מסוג האנשים שששים לחשוף את פרצופם בטלוויזיה ואלה שכן מוכנים לספר עליו הם לא באמת מקורביו. כך הופגנו בסרט אבחנות מרפרפות כמו "זאביק הוא איש עסקים, אין לי מושג למה מנסים לחסל אותו, כנראה שמקנאים בו" (עורך דינו, בני נהרי), או התפתלויות לוגיות בסגנון "למה זאביק הפך לסלבריטאי? כי הוא אוהב לבלות" (חבר של זאביק).

הרשלנות בה טיפל ערוץ 10 בסיפור הייתה, אם להשתמש בטרמינולוגיה הראויה לסרט, פושעת כמעט. כי הסיפור של זאביק לא מתמצה בכתבת ארכיון על יריבותו עם אסלן. סיפורו מעלה שאלות אנושיות, ציבוריות ופרטיות שרק הדיון בהם יכל לתרום לסרט. קשה להתעלם מכך שהפופולריות של זאביק בציבור הישראלי נובעת בין היתר מהתחושה שהמדינה עצמה מנוהלת על ידי עבריינים בעוד שזאביק לפחות עושה זאת בגבורה.

ייתכן, מצד השני, שהשאלות המרתקות אודותיו פחות כלליות. עורך משקיען יותר היה מזהה מהפך תסרוקתי שחל אצל זאביק בשנתיים האחרונות. מתמונות הארכיון ניכר שהחל לעצב את שיערו כלפי מעלה, עם ג'ל קליל. האם זאביק, אחרי הכל גם הוא בנאדם, חש את משבר שנות הארבעים? אולי בשל כך פחות נזהר ויותר בילה? בכל אופן, גם הדיון האנושי הוחמץ.

עיקר החשיפה ב"זאביק" היא שהפער בין כתבה ארוכה לסרט מיוחד נעוץ בהגדרה בלבד. בערוץ 10 לא באמת שקדו על הסרט אלא על הרעיון. בחלק האחרון של הסרט אמר בוקי נאה לאריה עמית ש"גם עכשיו, כשזאביק במעצר, לא בטוח כיצד הסיפור יגמר, והפחד הכי גדול של המשטרה הוא מהכותרת 'ההר הוליד עכבר". העתיד יוכיח כיצד תסתיים פרשת רוזנשטיין. בינתיים הדבר היחידי שברור הוא שעל ערוץ 10 כותרות כאלה פחות מאיימות.