ג'ון דו תעשה לי ילד

הם מופיעים בסרטים הכי חשובים, אבל כמעט תמיד בתפקידי משנה. הם לא מקבלים שערים במגזינים והשמות שלהם לא נטחנים בגוגל, למרות שהם סופר מוכשרים. כולכם מכירים את הפרצופים שלהם אבל לא לגמרי יודעים להגיד מאיפה. הבחורים שכולם מכירים ואף אחד לא זוכר.

השחקן המחונן הזה פרץ לתודעה ב"איש על הירח", סיפורו של אנדי קאופמן, שם גילם לצידו של ג'ים קרי את חברו בוב זמודה, ובעיקר את האלטר אגו הוולגארי והגאוני - טוני קליפטון. רק כעבור ארבע שנים יזכה להוביל סרט לגמרי לבד – את "אמריקן ספלנדור" הסהרורי והמקסים, סיפורו של כותב הקומיקס הארווי פיקאר. זאת אחרי שעשה עצירה אצל במאי העלק-שוליים הרשמי טוד סולונדז, וגילם עוד תפקיד כמעט ראשי בסרט העלום והחמוד "דואטים", והמשיך כדרכו לגלם עשרות תפקידים ברמות משניות משתנות מנערי מעלית ועד סוכני אף.בי.איי זוטרים. מפתה להגדיר את ג'יאמטי כעוד אחד מאלה שהטייפ קאסט שלהם הוא הלוזר הנצחי (כמו פיליפ סימור הופמן או וויליאם ה. מייסי), אבל משהו בו לא מתמסר עד הסוף לתפקיד הזה, ולמרות שהסיכויים קלושים לראותו בליד רומנטי, יש לו עוד סיכוי לקבל תפנית סטיב בושמית – מן יצור שמוגדר רק על ידי עצמו, ולא נופל לשום קטגוריה קיימת. יש מצב שהשנה סוף סוף תזכרו איך קוראים לו לאור העובדה שסרטו החדש "דרכים צדדיות" זכה לאינספור מועמדויות לפרסים, לביקורות מפרגנות ולבאזז אוסקרי.

מי שלא הכירו את סרט הנעורים המשובח "האקרים", ודאי התוודעו לפרצופו המצחיק והחמוד של מתיו לילרד ב"צעקה", שם, כמו שהוגדר בצורה כה מבדרת וספוילרית בעלון הקולנוע של קיבוץ בצפון, גילם את דמותו של אחד מ"שני נערים המפילים אימה על עיר קטנה בשורת רציחות". אין ספק, הוא היה הרוצח שהייתם רוצים לקחת הביתה. משם המשיך במרץ לסדרת סרטי נעורים אמריקאים, כמו "חיזורי קיץ" או "The Perfect Score”, גם בהם הוא גופי (במובן הוולט דיסני של המילה) לחלוטין, חמוד ובעל שפת גוף כשל אותן חיות פלסטיק המחוברות לבסיס שבו כפתור, שלחיצה עליו גורמת להן להתמוטט כמו מריונטות עם בעיות פרקים, ושחרורו גורם להן לזנק חזרה לדום מתוח. לאחרונה עשה לראשונה תפקיד רציני בסרט "שלוש בפארק". מסקרן לראות אם משחקו בסרט ישנה מעט את מהלך הקריירה שלו, ואם לא - לאן עוד יוכל להמשיך שעה שהוא מתקרב לאט לגיל 35.

לא ברור איך הגבר המדהים הזה, לא פחות מעוצר נשימה, יפה כמו אישה ורע כמו כאב שיניים, מצליח לטוס מתחת לרדאר. זה לא כאילו שכל הסרטים שעשה היו נידחים, היו בהם גם התפקיד הכמעט ראשי ב"וולווט גולדמיין", ותפקיד משמעותי ב"לרכב עם השטן" של אנג לי. הוא גם לא שחקן רע בכלל (כמו שהוא מוכיח ב-"I'll sleep when I'm dead" וב"שחקי אותה כמו בקהאם"), ובכל זאת, פניו האכזריות עדיין לא מרוחות על כרזות ענק לסרטים, שעה ששחקנים כעורים ובינוניים ממנו (ג'וד לאו, קולין פארל), מעפעפים על השטיחים האדומים. זה הזמן להצטרף לקולות הבודדים הקוראים לו לעשות לכן ילד, ולהגיד בדיעבד "אהבתי אותו לפני כולם". ממש עכשיו אתם יכולים להציץ בו ב"יריד ההבלים".

ג'ון סי. ריילי הוא השחקן עם הפרצוף הכי מוכר בעסק, שתמיד מלווה במשפט "מאיפה הוא?" פלוס קמטוט של תהיה בין הגבות. הסיבה לכך היא שריילי באמת הפציע בכל סרט מעניין ומשמעותי בשנים האחרונות, והפציץ בכשרון את הטייטל הגלמוד - תפקיד משנה. ראיתם אותו בתפקיד מר צלופן ב"שיקגו", מגלם את הבעל המבאס ב"בחורה טובה", ב"מגנוליה", ב"כנופיות ניו יורק", ב"השעות" והרשימה נמשכת. הוא לא יפה והוא נראה די טמבל אבל זה בדיוק מה שהופך אותו לשובה לב ומזמין הזדהות חסרת פשרות. הוא שחקן מצוין שעושה בחירות חכמות, שהרכיבו עבורו פילומוגרפיה יותר ממכובדת. ממש בקרוב תוכלו לתפוס אותו לצד ליאונרדו דיקפריו ב"הטייס" - לעולם לא תפקיד ראשי, לנצח מבריק מהצד.

ג'יימס פרנקו הוא ממש לא מקרה קלאסי לשחקן שהמראה הבינוני שלו עומד בפני כשרונו הענק ומונע ממנו את הכוכבות המגיעה לו. פרנקו הוא אחד הגברים היפים של הוליווד, והוא אפילו מסוגל להתעלות מעל לתווי הפנים שלו ולייצר דמויות של ממש. הוא אפילו הוכיח זאת עם תפקידו הבאמת בלתי נשכח במיני סדרה "ג'יימס דין" בתפקיד האייקון האלמותי עליו זכה בגלובוס הזהב ובמועמדות לאמי. חובבי הבלוקבאסטרים שביניכם ודאי זוכרים אותו בתור הארי אוסבורן, החבר והאויב של ספיידרמן בשני הסרטים האחרונים. הרשע מעולם לא נראה טוב כל כך. לא ברור מה מפריע לג'יימס (דין) פרנקו לזכות לפריצה הענקית והמגיעה לו, בינתיים אתם יכולים לתפוס אותו משפריץ סקס אפיל ב"רקדנים" של רוברט אלטמן לצד נב קמפבל ולהתענג.

מי שראה את סרטו של לארי קלארק "Bully" (ומי שלא, יאללה כבר) לא הצליח להשתחרר מדמותו המסוייטת של בובי קנט בגילומו הריאליסטי עד כדי אימה של ניק שטהל. מי שראה אותו אחר כך בתפקיד יורש העצר של הטובים ב"שליחות קטלנית 3", התקשה לנתק את שטהל מהסרט הקשה ההוא. אבל שווה להשקיע, כי שטהל הוא אחד השחקנים המבטיחים של הדור הבא בהוליווד. הוא מפוצץ מכריזמה שמאחוריה מסתתר משהו מרושע, אולי שרידים מהעבודה עם לארי קלארק. כרגע הוא עסוק בלעשות טלוויזיה ראויה עם תפקיד מפורגן ב"קרניבל" ההזויה מבית היוצר האיכותי של HBO. תנו לו צ'אנס, עושה רושם שיש לו את זה.

הפוטוגניות בהתגלמותה. הוא לא יפה תואר, הוא לא מוכשר בצורה יוצאת דופן, הוא מתעקש לככב בסרטים המטופשים (אך בה בעת המהנים) ביותר אבל יש בו משהו ששורף את המצלמה ומקשה להסיר ממנו את העיניים. מהילד מגושם והכעור בדרמה הקנדית האיומה "הילסייד", הוא התבגר לגבר השווה והמגניב של "יחצ"ן המסיבות", למלך ההומור המטופש ב"הרולד וקומאר משתוללים באמריקה" ולבן-זוגה של אלאניס מוריסט בזוגיות המשונה של הסצינה. אחת הסיבות שהוא בכלל הצליח להשתחל לרשימה המכובדת הזאת, היא הופעתו הקרובה ב"בלייד טרינטי". שלא תעזו להרשות לעצמכן לפספס אותו בלי חולצה - הוא עבד קשה ומגיע לו שתעריכו את זה.