תהיה גבר, תלך לזונה

לקח לי כמה דקות להבין על איזה סרט נפלתי. יש לנו בל בוי מחוטט פנים במוטל נידח, מוזיקת ג'אז קדורנית שנשמעת כמו שנות החמישים הטחובות בארצות הברית, ואישה מבוגרת וחרמנית שמסוגלת להוציא מהפה שלה משפטים כמו "אתה מאמין בגורל?", לרכב על הבל בוי ולשחרר גניחות שקטות, כמעט משועממות.

לפנינו, רבותי, פילם נואר כחול לבן. ומשום שהוא כחול לבן, הוא נראה ממש כמו גרסת הסרט לטלנובלת המופת "מיכאלה". וזה כולל תואמת מיכאלה בתפקיד קלפנית בקזינו לא חוקי, מאבטח קרח בשם פרנקו שלא מוציא מילה מהפה כל הסרט, וסיטואציות מופרכות, על גבול האקסטרים, שמעוררות בעיקר רצון עז לפרוץ בצחוק.

הפושעים המאכלסים את העולם התחתון התל אביבי מצויירים במכחול גס של ראשית הסבנטיז. קחו למשל את אילוז, ממלא הפקודות של מוסא הקשוח - הלה מצויד בתספורת אוחנה, בשפם עבות ובמכנסי סן-טרופז. גם מוסא נראה כמי שהכיר את יהורם גאון בתקופת שיערות החזה שלו. לאור הממצאים אין אלא לתהות – האם יוצרי הסרט המופרך הזה בחרו במודע למקם את המאסטרפיס שלהם בתוך עולם ייצוגים על זמני של נוכלים קטנים ופושעים עטויי גורמטים?

הדבר היחיד שמצליח להחזיק עניין במשך כל הסרט היא דמותו הנוגעת ללב של גדי סבן, בתפקיד הגיבור ג'קי. כבר בשוט הראשון הוא מפסיד בהימור נגד פקיד הקבלה במלון שבו הוא עובד. מה שמבחינת התסריטאים העילגים בוודאי אמור להיות רמז מטרים להפסדו הצפוי בקזינו, נראה בעיקר כפואנטה העיקרית – ג'קי הוא לא גבר. כלומר, זין בטח יש לו – אנחנו צופים בו משגל חמש דקות לאחר תחילת הסרט – אבל גבר הוא לא.

ג'קי, בדומה לסבן עצמו, הוא מסוג הבחורים שחוסר הביטחון גורם להם להתהלך מנופחי חזה, לנסות להרשים בעוואנטות מגה-גבריות ובתנועות ידיים רחבות, וזה תמיד נראה פתטי. כמו הנערים הדחויים האלה שבניסיון להשתייך מסגלים לעצמם את כל ההתנהלויות הנכונות, רק שאצלם זה נראה נלעג, לא אמין, וגולש מהר מאוד לאלימות. ככה זה בג'ונגל הפאלוצנטרי שבו חיים יוצרי הסרט – "בחורים כמו ג'קי אני אוכל לארוחת בוקר".

כשרואים איך ג'קי מגונן ונצמד בקנאות לזכר האלפא שמשמש לו כמנטור – השוטר הקשוח והמושחת ראובן – מבינים איך סבן יכול לבצע מעשה מגונה בכוח בבחורה בשירותים של ה-TLV, או לתקוף שוטרים בכניסה ללנסקי, כשברשותו חשיש לשימוש אישי. הוא בסך הכול רצה להיות גבר אמיתי, או לפחות להתקבל כאחד כזה בידי גברים כמו ראובן ומוסא, בעל הקזינו. זה לא אשמתו שהכול התחרבש בדרך. זה לא אשמתו שיש לו זין קטן.

אבל ראובן, בניגוד לג'קי, הוא גבר אמיתי. כשבחורה אומרת לו "לא" הוא נסוג אחורה והולך לזונה. גם מוסא הוא תותח – כשאילוז נתפס במעילה הוא לא מהסס לתקוע לו כדור בראש. אבל ג'קי? ג'קי אפילו לא מנסה לזיין. גם לירות באקדח הוא לא מסוגל.

הסרט הזה מתנהל בין גברים מסורסים לגבר-גברים שהם היו רוצים להיות, והכול מתנהל באותו עולם ייצוגים אינפנטילי ומגוחך שבו קיימת עדיין אותה גבריות ישנה, אבירית ונלעגת. אולם משום שהתסריטאים עצמם הם טיפוסים מסורסים כג'קי, המייצרים משפטים אוויליים ועמוסי קלישאות, הסרט מצליח להיות מקסים, בדרכו הפתטית והעלובה.