קרן שפילשר

איזו מוזיקה שמעת בזמן שעבדת על התערוכה האחרונה?

"חדשות. אני כמעט ולא שומעת מוזיקה כשאני עובדת, אני מעדיפה לשמוע דיבורים, אני צריכה לשמוע שמדברים איתי כשאני מציירת. אני מאזינה לשי ודרור. אני גם מדברת בפלאפון בלי הפסקה. גל"צ ו-103 דלוק אצלי מהבוקר עד הערב. אני צריכה שיהיו איתי עוד אנשים בחדר, בכאילו. אבל אני חייבת לעבוד לבד. אני לא יכולה שמישהו יסתכל עליי בזמן שאני מציירת, כי אז אני מרגישה שאני צריכה להתרכז בו."

מה היה הסרט האחרון שראית?

"'האושפיזין'. אני מתה על יצירה ישראלית, לא משנה באיזה סוג סרט מדובר. הסרט נתן לי השראה לתערוכה שעבדתי עליה באותו זמן. זה היה לפני 3 חודשים, לפני שהצגתי ב'זמן לאמנות'. בסרט נאמר משפט מאוד חזק – למישהו מאוהב יש אור בעיניים. העבודות שלי מדברות על אנשים שיש להם אור בעיניים, והאנשים האלה הם אני. ב'זמן לאמנות' הצגתי בסוף דיוקן של ילדה עם כוכבים בעיניים".

איזו תערוכה ראית לאחרונה?

"ביום שבת האחרון ראיתי את התערוכה הכי מרגשת שהייתי בה. תערוכה בבית שלוש של בחורה שקוראים לה שגית, שנהרגה לפני ארבעה חודשים בתאונת דרכים. יש לנו מכרה משותפת שהזמינה אותי לתערוכה, כי שגית אהבה את העבודות שלי ורצתה לפגוש אותי. ניסינו לארגן פגישה ולא הספקנו. בבית שלוש לקחו את הציורים שלה, היא יצרה דגמים מוטרפים של פרחים. הציפו את כל בית שלוש בדגמים שלה. הרגשתי שאנחנו דומות בשימוש בצבעוניות ההיסטרית. היתה לה רגישות צבעונית יוצאת דופן. היא היתה נורא צעירה והשאירה אחריה כל כך הרבה דימויים".

למי היית מכניסה מכות?

"היות ואני מלמדת ילדים איור וקומיקס, הייתי מכניסה כאפה רצינית לכל המורות והגננות שאומרות לא לצאת מהקווים. אני רואה מה זה עושה לילדים. אני חולה על ילדים שיוצאים מהקווים. לא מזדמן לי לתת הרבה כאפות, כי בדרך כלל פותחים על זה תיק. אז אם יותר לי להוסיף, הייתי מכניסה מכות גם למבקרי אמנות. למרות שקיבלתי ביקורות מחמיאות, אני קוראת לפעמים איך על ידי כמה מילים מישהו בחר לאמלל אמן שישב והשקיע. זה כמו לתת מכות לבנאדם. מגיע להם בחזרה".

את מי היית מזמינה לדרינק על חשבוך?

"את אליעזר זוננשיין, ישר מברלין. הייתי רוצה שהוא יהיה פה. הוא נסע, לצערי. הוא האמן הכי טוב בעולם, מפרגן בצורה יוצאת דופן ואין הרבה אנשים שמפרגנים. הייתי רוצה שנהיה חברים. אליעזר הוא אחד האנשים הכי מדהימים שאפשר לדבר איתם, אמן מכשר רצח וחבל שהוא נטש אותנו".

עם מי היית רוצה לעבוד?

"מהבנים עם אליעזר, הוא ההשראה לרוב הדברים שאני עושה. ומהבנות - עם סיגלית לנדאו. היא הולכת עם הדברים שלה עד הסוף והיא נורא מכניסה את עצמה לעבודות. אני פחות מתעסקת במיצגים, ואני אוהבת לנצל הזדמנויות שכאלה. אם יש אמנית שאפשר לומר עליה שהיא אמנית טוטאלית, זו סיגלית. וזה מה שהכי מגרה אותי".

מי היית רוצה שיראה את התערוכה, חי או מת?

"אני רוצה שיגיעו לתערוכה בסלונה אנשים שאוהבים אמנות, ערב ערב, יראו את התמונות שלי, ויגידו לעצמם, 'איך מתאים לנו בסלון ציור של קרן שפילשר, בואו נרים אליה טלפון ונקנה'. אני צריכה את האמנות שלי אצל אנשים בבית. מזה אני מתפרנסת. חלק מהאג'נדה שלי כאמנית הוא לא להציג רק במוזיאונים. אני רוצה שיתאהבו בציור וירצו אותו בבית".

מהם הרגלי הגלישה שלך?

"אני מורידה שירים מהקאזה. אני גם מעריצה את מעצבי האתר של כתומנטה. אבל האמת היא שאני לא ממש גולשת, אני לא מאמינה במחשבים. כמדיה, כדרך חיים, כמשהו לתקשר איתו או להוריד ממנו. אני מעדיפה ללכת לתערוכות ולא לראות אמנות באינטרנט, לקרוא ספרים ולא בלוגים. אני מעדיפה לראות משהו במציאות ואז לקנות אותו. אני גם מאוד רכושנית. אם מדובר בדיסק, אני רוצה שהוא יהיה אצלי".

קרן שפילשר היא ציירת צעירה במונחי עולם האמנות. העבודות שלה זועקות אקספרסיה, צבעוניות, תופסות את העין ומשתלטות עליה. שפילשר הופיעה בתערוכות קבוצתיות רבות מספור, היא מאיירת ומלמדת קומיקס ובימים אלה משתתפת בתערוכה קבוצתית, "שימורים", בסלונה. 23.10.04-23.01.05