בערוץ רוממה גילו שבקרבנו חיים אלפי צעירים שלא בזין שלהם להתגייס, ובמקום להיתקע בכלא הם מוציאים פרופיל נפשי, מה שמכונה בקרב החבר'הס המעודכנים של הערוץ הממלכתי "תופעת ההשתמטות", ומצריך תוכנית תחקירים מעמיקה ורוויית תוכחה. העיד על כך פרצופה המכורכם של הקריינית נועה ברק אנחנו עומדים לצלול אל תוך סוגייה חברתית קשה.
שעה קודם כיכבו במהדורות החדשות בניה המתעוותים והמתפתלים של תנועת ההתנחלות, נאחזים בהיסטריה בחתיכות מקרוון המאחז הלא חוקי מעלה חור, דוחפים את החיילים שבאו לפנותם, מטיחים בהם סיסמאות לא קליטות, ונראים פתטיים ודוחים פיזית באופן כללי (למעט הנערות הצעירות וקצוצות השיער שהתפלשו בבוץ עם מג"בניקיות, שהיו מצודדות למדי). לברי הדעת, אם כך, הקשר בין הסיבה לתוצאה הוא ברור מאליו. לא כך עבור כתבי ערוץ רוממה אולי האופציה הכי מביכה כעת על הממיר (למעט יס פסטיגל, כמובן) הללו יצאו חמושים במוסר לחימה ובתובנות חברתיות משנות החמישים, הישר אל מעוזי האויב תיכונים ובתי ספר במרכז תל אביב.
הממצאים היו בהחלט קשים. שלא במפתיע, התגלו המשתמטים הטריים כרהוטים, יפים, אליטיסטים ואשכנזים כדבעי. עוד יותר שלא במפתיע, החיילים שרואיינו כקונטרה היו, רובם ככולם, פרענקים עילגים מעיירות פיתוח או מבאר שבע. על פניו, עניין הפריפריה כבשר תותחים והתנכרות המרכז לצה"ל מסקרן למדי, וטרם עסקו בו כראוי. אך לא הכתב כסוף השיער, כמו כל הלוזרים של הערוץ, יטרח להיכנס בעובי הקורה. הו לא. הוא כאן בשביל מטרה אחת ומטרה אחת בלבד. לעזאזל, הוא אפילו לא טרח להסתיר את רסיסי הקצף שעל פיו. כשאחד המשתמטים, חמדת, מסביר כי "אני לא אתגייס סתם, לחינם", נוהם עליו "מה זה נקרא לחינם, המדינה לא נמצאת במלחמה?". חמדת לא מתבלבל. "אנחנו ממילא לא צריכים להיות שם", הוא משיב. הכנות הזו לא מבלבלת את כתבנו, הלה נחוש להציג את חמדת וחבר מרעיו כחבורת חלושעס מפונקים שרוצים להתפנן במקום לשרת את המדינה אגב, מטרה פוליטית ראויה לכל הדעות שעה שהוא עצמו לא יודע לאן לנווט את זעמו מרוב תסכול.
משרד הבטחון קובע: העישון מזיק להתנתקות
והוא לא עוצר כאן. לכל ראיון עם משתמט כזה או אחר מוצמד אימג' של ילדים מעשנים, למען נראה ונירא, הוא מתקומם על אזלת היד של הרשויות ב"טיפול" בפורעים הצעירים ו"חושף" את תשתית הטרור הורים חלושי אופי הנכנעים לתכתיבי הילדים המפונקים. המדינה לאן וכזה. העצבים שלי, שזיכו אותי בפרופיל 24 הנחשק, פקעו בזה אחר זה; מילא הארכאיות הארכנית סטייל חנן עזרן, אבל השיממון, השיממון! "הצעירים, הבריאים, החילוניים מדוע הם משתמטים?" תהתה הקריינית. סרבנות אפורה קוראים לזה. או כמו שחמדת החתיכי אמר, "יכולתי לעשות מאבק פוליטי וללכת לכלא, אבל אמא לא היתה שמחה".
"השתמטות מטעמי פינוק", הרעים בטחוניסט מאפיר שמחלטר כמורה. אכן, זה מה שהערוץ המלכתי היה רוצה שנחשוב. אבל גם פינוק הוא פוליטי, כמו כל דבר. וגם אסתטי, כמו כל דבר. ואם הצד השני מורכב ממחוצ'קנים עילגים ונערי גבעות, הזוכים להיקרא בפי הקריינית "המורעלים, המוסריים" כנראה שאני בצד הנכון. והמשתמטים החדשים, מה ייעשה אתם? קצין אחד, עם הרבה שיערות על הפנים, אומר כי "אם היה מולי משתמט הייתי לוקח אותו לסיבוב בבית לווינשטיין, להראות לו כמה חברים שלי". כן, בטח, סיבוב בבית לווינשטיין היה משכנע אותו להתגייס. הקיבעון המחשבתי של התוכנית, הכתב והקצין ניזונים מאותו מסטינג, ואף לא אחד מהם מצליח להבין את הפואנטה: אנשים צעירים ושפויים לא רוצים למות. תופעה.