לפני חצי שנה הוציאה להקת וילקו את "A Ghost is Born" - מוטציה שנשמעה כמו שילוב מפיל בין האינטימיות של רנדי ניומן, הבוציות של ניל יאנג והמתימטיות של Neu! הגרמנים. מי שהתחילה את דרכה כלהקה אמריקאית שורשית (רוק-אנ'-רול-קאנטרי) המתכתבת און אנד אוף עם וודי גתרי, הביץ'-בויז והרולינג-סטונז, השלימה, עם הוצאת אריך הנגן הנ"ל, מהפך קונספטואלי-מוזיקלי שחיזק את תדמיתה כקבוצת נגנים מרתקת ובלתי צפויה, הפועלת בלב התעשייה אך נותנת דין לעצמה בלבד. מהפך זה התרחש הודות לצירופם של נגנים חדשים ובעלי חזון כמו הקלידן המדופלם מיכאיל יורגנסן, המפיק והמולטי-אינסטרומנטליסט ג'ים אורורק והמתופף גלן קוצ'ה - אך לא פחות מכך, ובאופן מעט פרדוקסלי, התרחש המהפך גם הודות לאטימותה של חברת וורנר, הלייבל שבו היתה וילקו חתומה עד שנת 2000. בסירובה להוציא את אלבומה הקודם וההרפתקני של וילקו, "Yankee Hotel Foxtrot", סייעה וורנר לרקום עוד סיפור צבעוני ומיתי על האינסטינקטים המנומנמים של בכירי התעשייה.
זה הולך כך: וורנר, שמימנה את הקלטות "Yankee", היתה כה בטוחה בכשלון האלבום עד שמכרה את המאסטרים ללהקה במחיר מציאה ושילחה אותה אל החופשי. חברי וילקו, מצדם, שינסו מותניים ויצאו לטור חוף-אל-חוף, שחיזק את מעמדם כלהקת הופעות ייחודית וחשף אותם לקהל חדש, שצרך את החומר המוזיקלי הטרי דרך ברזי האינטרנט. המהלך הקרבי הוביל את וילקו בחזרה לוורנר, רק שהפעם בחרה החבורה להשתקע ב-Nonesuch, השלוחה הנסיונית של החברה. שורה תחתונה: וורנר שלמו לווילקו פעמיים על אותה יצירה, האלבום היה להצלחה גדולה, ועל הדרך זכינו גם לסרט, "I am Trying to Break Your Heart " (יצא לפני חודש בדי.וי.די), שחשף באמוציונליות את מסע הכומתה של הלהקה.
החופש הגדול
כעת מוציאה וילקו את "The Wilco Book", ספר שאליו מצורפים 12 קטעים בלעדיים הלקוחים מהסשנים שהובילו ל"Ghost". הקובץ השמן הזה עוזר להפנים ולסכם את המהפך הצלילי שעבר על הלהקה מראשית שנות האלפיים, ומתעד בזמן אמת את פועלה של אחת הלהקות החשובות של תחילת האלף. "ספר וילקו" אוצר, בניקיון ובאסתטיות הממשיכים את הקו הארטי שאיפיין את עטיפות שני תקליטיה האחרונים של הלהקה, מספר נכבד של תמונות (אולפנים, כלי נגינה, הופעות), תרשימים אולפניים מדוקדקים ושלל מאמרים ופואמות. עיקר העניין בו, על כל פנים, מצוי לטעמי בציטוטים הלא יומרניים של חברי הלהקה, המשתפים את המאזין/קורא בתפיסת עולמם המוזיקלית ובתובנות שצברו בשנים של נגינה וכתיבה ("אני מרגיש טוב יותר כאשר אני מתעסק עם חומר גולמי... החומר הטוב ביותר חכם ממך וממש לא מריח כמוך", אומר ג'ף טווידי; "אני מסתכל על התופים שלי לא כעל כלי נגינה מוגדר אלא כעל אסופת סאונדים שמשתנה בהתאם לצרכים המוזיקליים... תופים יכולים להיות שימושיים לא רק כחטיבת הקצב בהרכב, אלא גם לצבע ולטקסטורות", מספר גלן קוצ'ה). מהדיסק המצורף לספר ניתן לקבל תמונה בהירה על אופן העבודה של הלהקה ועל האופן שבו היא ניגשת למלאכת ההלחנה (כל קטע "מנומק" בספר).
ניכר כי וילקו מודל 2005 ניזונה מהחופש ומהפיזור. כלומר, בסיסם של קטעים רבים מצוי בג'ם-סשנים ארוכים ומלאי אוויר ובאימפרוביזציות כאוטיות, שמהם מזקקים חברי ההרכב תפקידים ורעיונות המשמשים גרעין ללחנים האחראיים יותר שבאלבומים. דוגמה נהדרת לכך היא הרצועה "Hummingbird", שהופיעה באלבום האחרון של הלהקה בעיבוד בעל גוון ביג-בנדי, ונחשפת פה לראשונה במיקס הרבה יותר רוקע ומלוכלך (שימו לב לקיק-דראם הזועף, שלא היה מבייש את הווייט-סטרייפס), שנוטע משמעות חדשה ונשכנית בשורות המלנכוליות "שמש זולה במקלט הטלוויזיה יכלה להוציא אותה משלוותה, אבל הוא אף פעם לא הצליח". עוד כותר אקספרימנטלי-סנטימנטלי משובח מבית-היוצר של וילקו.
וילקו, "Wilco Book" (יבוא, Picturebox)