ערוץ מת מהלך

תכנית איכות מקורית? עיסוק מעניין בסוגיות היסטוריות מעניינות? או אולי ההפך - מוטציה דינוזאורית של ערוץ רוממה? תשובה מגומגמת לחיוניות הפופולרית של "ארץ נהדרת" המשודרת במקביל בערוץ שתיים? התכנית "הנאשם מת מזמן" מעמידה בכל אחד מפרקיה סוגיה נבחרת מההיסטוריה הכללית, הסובבת סביב אדם אחד, שמת מזמן, ומעמידה אותו למשפט.

בפרק האחרון למשל, שארל דה גול, נשיא צרפת בשנות החמישים, הואשם על ידי עורך הדין יורם שפטל בכך שהוא בגד בבוחריו כאשר הבטיח להם שהוא לא ייתן עצמאות לאלג'יר, ביודעו שהוא משקר. הסנגור, עו"ד אברהם ברדוגו, טען שמנהיג חייב לשנות את דעתו בהתאם לנסיבות. בסיכומו של דבר, השופטת, פרופסור רות גביזון, פסקה לטובת הנאשם המנוח. ובכן, רבותי, על סמך ההאשמות שהועלו לעיל, האם התכנית היא אליטיסטית במובן הטוב של המילה? האם היא מפרה ומעניינת? או אולי, חלילה, מדובר בפורמט מיושן וברעיון משונה, אשר ירחיקו עוד יותר את המזפזפים מערוץ מס. 11?

תפתח הקטגוריה, אשר תשא את דברה. ועוד לפני ההאשמות בנוגע לתכנים, האם צריך להתעלם מכך שהערוץ ממשיך לייצר תוכניות בהן הפתיח מזכיר את החדשות המקומיות של הגליל, ומוזיקת הרצף כמו נלקחה משידורי כבלים פירטיים משנות השמונים? ואם המוזיקה, ככה, קצת לא במקום, אפשר גם לתהות בנוגע להיבטים הוויזואליים של התכנית, ובמקום לנסות לתאר אותם, אולי פשוט להפנות את תשומת הלב של קברניטי הערוץ לעובדה שבכל זאת, רואים את זה בטלוויזיה.

אבל כל זה שטויות. לא, אין צורך שהסנגור יצעק "אובג'קשן". הקטגוריה לא הייתה טורחת לשפוט תכנית איכות בהתאם לסטנדרטים מקובלים של עידן רב ערוצי, אבל התכנים, מה לעשות, לא מצדיקים את החסד הזה. להעמיד למשפט את שארל דה גול על זה שהוא שיקר לתומכי הקולוניאליזם בצרפת, ובסיכומו של דבר כן החזיר את אלג'יר? אפשר לחשוב על כמה דמויות שמתו מזמן ושההאשמות שניתן להפנות אליהם קצת יותר ניכרות, או לפחות, מוצדקות. מה גם שכל הבחישה בעניין הייתה מעבר למתישה. כן, ברור שהוא שיקר, הוא פוליטיקאי, ומה לעשות, כל המדינות האירופאיות כבר נפרדו באותה תקופה מהקולוניות שלהם, וברור שהגיע גם תורה של צרפת. שופטת נכבדה - אפשר לוותר על ההצגה.

הסנגוריה לא נבהלת מההאשמות החריפות, והיא יוצאת להגן על התכנית, ולטעון באומץ: מדובר כאן ברעיון מקורי, בפסק זמן מרענן מאירועי השעה שדשים בהם בלי סוף, ופנייה לצפונותיו של העבר. ומי שלא מתעניין בעבר, אין לו הרבה מה לדעת על ההווה. ניתן וצריך לבצע אנלוגיות בין אלג'יר והכיבוש הישראלי של ימינו אלו, אפשר להשוות בין שרון לדה גול, יש לדבר על ההבטחה למתנחלים, ועל האכזבה שהיא מנת חלקם.

"התנגדות!" - נשמעת קריאה מדוכן התביעה, התכנית טורחת, בחוצפתה, להתנער מההשוואה. באופן מופגן אף אחד - עורכי הדין, העדים והשופטת - לא דיבר על הערך האקטואלי בבחינה של אירועים כאלו מן ההיסטוריה, ואלעזר שטרום, המנחה, טרח אפילו לציין בסוף שניתן להשוות בין מה שקרה לבין מצבנו אנו, אבל לא במסגרתה של התכנית הזו. חס וחלילה שזיכויו של דה גול לא יוציא את רוממה שמאלנית.

לא פשוט להקים גופה לתחייה, לא קל להפיק תכנית בפורמט כל כך אנכרוניסטי, ועוד בסוף לספוג טיעונים ציניים של תביעה. על אף ההספדים, עם חלוף העיתים, ערוץ רוממה מוכיח שיש לו חיים משלו, וגם אם הם משונים, הם לפחות מקוריים. הנאשם מת מזמן? נו אז מה, הוא בכל זאת חי בקרבנו, ואנחנו מכירים אותו כבר שנים. שיזכה, במזל, לחיים ארוכים.