אנדריי מכפר סבא בא

מי שיודע לגלגל על הלשון את שמם של טרקובסקי, סקורוב וחבריהם למטבחון הרוסי, מוזמן להתחיל לשנן את שמו של העילוי החדש בעל השם הבעייתי קמעה אנדריי זויאגינצ'ב. "השיבה", סרטו הראשון והמדהים קטף פרסים יקרי ערך בכל העולם והציב אותו בבת אחת במרכז ההתרחשות.

זויאגינצ'ב יודע מה הוא עושה. בגיל 45, אחרי שעטף את התחום מכל הכיוונים - לימודי משחק תיאטרלי, צילום פרסומות ובימוי פרקים לסדרת טלוויזיה רוסית - הוא הגיע אל הרגע לו מייחל כל אמן קולנוע, אל סרט הביכורים. אלא שבניגוד לסרטים ראשונים אחרים, שמביאים איתם בנוסף לרוח הרעננה גם חוסר בטחון והססנות, מ"השיבה" נודף משהו אחר. לאנדריי זויאגינצ'ב יש בטחון עצמי של במאי ותיק, והוא יצר את סרט הבתולין שלו ביד בוטחת שמשווה לו מראה של קלאסיקה מהרגע הראשון ועד לסיום - למרות שזוהי יצירתו הקולנועית הראשונה בהחלט.

"השיבה" הוא סיפורם של שני אחים - איוון (איוון דוברונרבוב) ואנדריי (ולדימיר גארין). חייהם של השניים משתנים באופן פתאומי כשאביהם (קונסטנטין לברוננקו) חוזר הביתה אחרי היעדרות ארוכה. אנדריי הבכור שמח על שיבת האב, אבל לאיוון הקטן יש ספקות באשר למניעיו וכנותו של האיש המתיימר להיות אביו. מעבר לעלילה הגלויה, אפשר לסמן ב"השיבה" נרטיב נוסף, גלוי פחות. בסצנה הראשונה, סצנת מפתח בסרט, עולים שני האחים למגדל ומתנסים בקפיצה אל המים. כולם מזנקים מהמגדל בחדווה, רק איוון הקטן מפחד ולא קופץ. למרות לעגם של שאר הילדים הוא נשאר שם עד שאמו המודאגת למוות מגיעה להציל את הנפש הצעירה והפחדנית. סצנת מגדל נוספת נמצאת לקראת סיום הסרט וסוגרת את הסיפור - שני האחים נמצאים על האי עם אביהם, ומטפסים על מגדל מים אחר. מי קופץ הפעם ומי נשאר למעלה? התשובה היא ספוילר שדינו סקילה באבנים. אבל גם בלי ידיעת הסוף אפשר להבחין במעבר פסיכולוגי בשקל מעולמה של אימא לעולמו של אבא, סאב טקסט שמרפד את הסרט הטעון לכל אורכו. מעבר להיותו סרט מתח בעל איכויות בימוי, צילום ומשחק יוצאות מגדר הרגיל, הוא מצליח לדבר אל הקהל בכמה רבדים, כשהעמוק ביניהם נוגע בסוגיות של התבגרות והשלמה עם דמות האם ודמות האב בחיי כל אדם.

ההשוואה לאנדריי אחר, משורר הקולנוע הגדול (והאיטי) אנדריי טרקובסקי, יכולה להחמיא לזויאגינצ'ב. גם הוא, כמו משורר הקולנוע הגדול, בוחר להשתמש בקצב חלומי, בתנועות מצלמה שנכנסות פנימה או יוצאות החוצה בזחילה המשרה אווירת מיסטיקה קשה. אבל זויאגינצ'ב, בניגוד לרוסים ותיקים (ולטרנד הסיני הנוכחי), לא שכח שבשורה התחתונה כיתתנו את רגלינו אל אולמות הקולנוע כדי לראות ולשמוע סיפור. על כן דאג הברנש החדש בשכונה שהבימוי הלירי ינציח בהצלחה את סיפור המתח המצוין הנמצא בבסיס הסרט. את השפה הקולנועית היפהפיה שלו, גייס זויאגינצ'ב בכדי להפוך את המתח למוחשי, לתחושה מיסטית פועמת ולסרט בעל עוצמה חזקה במיוחד. משחקם העדין והנפלא של צמד הילדים חסרי הניסיון עומד מול התסריט הקודר, ומהווה משקולת שמושכת את הצופה פעם לכיוון האופטימי של הילדים, ופעם לסופניות ותחושת הגורל המיסטית של הבימוי והתסריט. כך הופכת הצפייה ביצירתו של זויאגינצ'ב לישיבה על פצצה מתקתקת ממש עד לכותרות הסיום.

התחושה המיסטית, אגב, כה חזקה עד שהיא נמשכה גם הרבה אחרי הזמן בו כבו המצלמות. תאריך תחילת הצילומים, ה-25 ביוני, הוא גם התאריך בו כעבור שנה אמור היה הסרט להיות מוקרן לראשונה, אבל בדיוק ביום הזה טבע למוות הנער המגלם את אנדריי, ולדימיר גארין, בנהר בו צולמו סצנות רבות ב"השיבה". מפחיד. מיסטיקה אמיתית או יחסי ציבור אלוהיים (וציניים להחריד) - המוצר שמאחורי הטרגדיה הנוראה הוא יצירת מופת אמיתית, אולי פנינה ראשונה בשרשרת של עידן רוסי חדש.