ובכן, לכל מי ששרד איתנו את חלקו הראשון של "האויב שבפנים", הרי בשורה לא בהכרח משמחת - בשעה אפלה זאת של הנפש הגיע למסכינו חלקה השני של יצירת הטראש מבוססת משחקי המחשב "האויב שבפנים 2: אפוקליפסה", והיא אכן אפוקליפטית, בעיקר כלפי צופים אפילפטיים.
לאלה שהצטרפו אלינו זה עתה, תקציר האירועים: בשנת 2002 עלה לאקרני העולם "האויב שבפנים", סרט מדע בדיוני עכשווי מז'אנר הקונספירציה שרצה מאד להיות סרט אימה עמוס פעולה, בעיקר בעזרת שילובם של מתים מהלכים אחוזי רעב מפלצתי לבשר אנושי, אבל הצליח להוות בעיקר אמירה אופנתית קלושה בזכות השמלה האדומה הקצרצרה שעוטה על עצמה מילה ג'ובוביץ' ("האלמנט החמישי") במהלך מאבקה בזומבים הזוחלים סביבה. הסרט הכושל מכל בחינה אחרת הזה, הצליח כנראה לגרור לאולמות (וסביר יותר, למסכים הביתיים) מספיק ממליוני מעריצי סדרת משחקי המחשב המצליחה ("resident evil" במקור) וחובבי השמלות בכדי להצדיק סרט המשך, שתחילתו מופיעה כבר בסוף "האויב שבפנים".
ובכן, בקו עלילתי ישר ומשעמם כמו כביש הסרגל (עם החור המתבקש בקצהו), ממשיכה אליס (ג'ובוביץ') את מלחמתה במתים החיים המשתלטים הפעם על עיר שלמה, ראקון סיטי. אליס, הניצולה האנושית היחידה מהסרט הראשון (ומעטים הצופים שמסוגלים להצטרף אליה לתואר זה), שוהה בבית החולים הממשלתי של ראקון סיטי לצורך טיפולים מסתוריים, כאשר אותו וירוס אכזרי שחיסל את משתתפי "האויב שבפנים" (כולל אנשי צוות ונערות מים), משתחרר ברחובות וגורם למיטיביה הקרים והמחושבים להעירה לפעולה. הוירוס, שפותח על ידי תאגיד העל השולט בעולם 'אמברלה' (גירסה מאוחרת יותר של 'אנרון' האמריקאית, המנהלת עכשיו רבים מענייני המדינה בחסות אחד מעובדיה, ג'ורג' וו. בוש ג'וניור), הוא נשק ביולוגי הפוגע בכלבים ואנשים והופכם לאל-מתים מסוכנים ומדבקים בנשיכה.
העיר הנפגעת מהוירוס, נכנסת להסגר תאגידי כפוי לאחר חילוצם של המדענים המרכזיים מקרביה, ונותרת כזירת גלדיאטורים עקובה מדם לשאר האזרחים התמימים. הללו נטבחים בקצב תעשייתי, וכנגדם ניצבים רק מספר אינדיבידואלים בודדים בעלי חזון וכישורי לחימה קשוחים. בין הנוכחים שמסתובבים בעיר אפשר למצוא סרסור שחור בתפקיד ההפוגה הקומית, בחור לטיני בשם קרלוס (עודד פאר הישראלי, ליבנו מתמלא גאווה וכו') וכמובן את אליס הבלתי מנוצחת. הנ"ל יוצאים אל מסע ההישרדות הטלוויזיוני במהותו שלהם בעיר, כשגורלה של ילדה קטנה - בתו של ממציא הוירוס הרצחני - מפגיש ביניהם לבסוף. הילדה, הלכודה בבית ספרה הישן שהפך למאורת זומבים ילדים רצחניים, היא המפתח היחיד לעזיבה אפשרית של העיר הנצורה.
האויב שבתוך הסרט
אז מה היה לנו עד עכשיו: תאגיד עצום ומושחת השולט בגורלותיהם של מיליוני תמימים ומפקירם לאינטרסים הכלכליים המחושבים מראש שלו, חבורת שכירי חרב זרים ומרובי מבטאים היוצאים כנגדו, שוטרים טובים, סרסור סימפטי, שמלה קצרה, רצח ילדים, אפקטים זולים, בובות של מפלצות שנשאבו היישר ממחסן העודפים של חברת הטראש "טרומה" (שהסרט רווי הומאז'ים כושלים כלפיה), מילה ג'ובוביץ' מטילה סיגריות כמו בקליפ מיושן ללהקת הבי מטאל צרפתית עכשווית, מדען נכה, ילדה אבודה ומפלצת חסרת מעצורים.
מיותר לדון בהיבטים הטכניים הסנדרטיים והמשמימים של הסרט - כולם מיוצבים על המינימום ההכרחי של גרף ערכי ההפקה - אך הכרחי לדון בשאלה מי האויב שבפנים? האם זה הבמאי אלכסנדר וויט נטול כל שמץ השנינות, שזה לו סרטו הראשון לאחר כהונה מכובדת כצלם משנה הוליוודי ("שודדי הקריביים", "בלאק הוק דאון", "xxx")? האם זה התסריט של פול וו.ס. אנדרסון (שביים את הסרט הראשון בסדרה)? ואולי זה עודד פאר, הבונה לעצמו קריירת פעולה הוליוודית מעניינת ("המומיה") על גב סרטים מרוטשים? ההמלצה הברורה היא לגשת לבדוק את העניין בעצמכם, אך במקרה שלפנינו המלצה שכזאת לא תתקיים, יש שאלות שעדיף להותירן חסרות מענה.