לכאורה, מדובר בטרנד ההגיוני הבא. מיליונים של מורידי מוזיקה מהאינטרנט שרכשו את האייפוד - הטרנד של השנה שעברה או נגן MP3 אחר, לוקחים את המוזיקה שהם אוהבים איתם, נפגשים בנקודה שנקבעה מראש, בפינת רחוב, בשדרה, בחניון, בתחנת רכבת, ומתחילים לרקוד. כל אחד לעצמו, עם האוזניות (הלבנות) שלו. במקום ללכת למועדונים דחוסים, מסריחים מעשן, עם מחירי כניסה מוגזמים, אלכוהול יקר מהול במים זולים ודי.ג'יים רעים שמרוויחים הרבה יותר מדי - ניפגש במרחב הציבורי, נרקוד באורות המתחלפים של קרני השמש המרצדות מבעד לעלי העצים או מתחת לפנס רחוב מהבהב ונגיד כבדרך אגב איזה משהו פוליטי על תביעת המרחב הציבורי בחזרה לידי הציבור. מובייל קלאבינג, הדבר החם הבא.
תקציר דומה, מודפס על נייר איכותי שבראשו מתנוסס שמו המעוצב של משרד פרסום, הונח בוודאי על שולחנם של אנשי קריאייטיב במשרדי פרסום ברחבי העולם. זה לא סוד ולא חדשה גדולה שהפרסומאים נמצאים במרדף מתמיד אחר הדבר הגדול הבא, הטרנד העירוני החדש, הלוק המעודכן, כדי שיוכלו לרתום אותו לקמפיין הבא שלהם, או במילים אחרות, כדי שישוו למוצר כלשהו תכונות "סקסיות" שאמורות לשכנע אתכם, אותנו, למסור שוב את מספר כרטיס האשראי.
אנשי הקמפיין של חברת טלפונים סלולרית, שבטח משוכנעים שהם האנשים הכי מגניבים בעולם אחרי שיצאו בקמפיין שבו מקל של מגרפה נכנס לתחת של דמות צבעונית שמרחה יותר מדי ג'ל, הזדרזו להרים את הכפפה. "זה חם", "זה מה שקורה עכשיו", "ראיתי אוזניה לבנה שבורה ברוטשילד הבוקר בדרך למשרד, בטח היתה כאן בלילה מסיבה חבל על הפנאי" אמרו לעצמם אנשי המשרד וניגשו במהירות להפיכת הטרנד הלוהט הבא לקמפיין פרסומי, כי אם לא יזדרזו, בטח יהיה מי שיקדים אותם. ככה זה הרי בעולם הפרסום. כל הקודם זוכה. מיטב אנשי המקצוע, דוגמניות מתוחות עור מלוא החופן, מלבישות שסיימו לימודי אופנה בשנקר, לוק של פרסומת שצולמה בחו"ל, כי ככה זה הרי בעולם הפרסום, שוטרים שמדברים כמו חזירים, כי הנוער בטח יאהב את זה. גם בבריף היה כתוב שכך וכך מסיבות מחתרתיות נסגרו על יד המשטרה בשבועות האחרונים. צוות מקצועי, עריכה קצבית, מוזיקה מגעילה, וצי'ק צק יש לנו פרסומת חדשה. בטח אחד מהחבר'ה השנונים במשרד שם לב שהמילה "מובייל" במובייל קלאבינג, פירושה גם טלפון סלולרי בחו"ל. "זה בטח סימן מאלוהים" הוא חשב לעצמו בראש האתאיסטי מצופה הג'ל שלו (רגע, לא, ג'ל זה כל כך ניינטיז).
מבצע עוקץ
מדובר בעניין שבשגרה. גם הלוק המנופח, חסר כל קשר קלוש למציאות, של דוגמניות פוטושופ מעוצבות שרוקדות במסיבה מחתרתית כביכול, של שוטרים שבאים לסגור מסיבה שלא מייצרת רבע דציבל של רעש. אבל מילא, לא באנו למצוא כאן סתירות בתפיסת המציאות של פרסומת. נכון, אסתריקה?
מה שכן, מצחיק לראות איך הפרסומאים נפלו במלכודת המגניבות של עצמם, ולקחו טרנד שהוא פיקציה מוחלטת והזדרזו להפוך אותו לקמפיין מלוקק ומרוצה מעצמו. מובייל קלאבינג? נו באמת. התאספות וריקוד לצלילי מוזיקה אחת, משותפת, שמאחדת את כולם, היא אחת מהחוויות הקדומות ביותר של המין האנושי. ניסיון לפרק אותה לגורמים אינדיבידואלים, שרוקדים כל אחד למוזיקה שהביא מהבית, באוזניות, נשמע כמו רעיון רע במיוחד, גימיק עם אורך חיי מדף קצר יותר אפילו מהדור השלישי של הטלפונים הסלולריים. מי יודע, אולי "מובייל קלאבינג" הוא בכלל מבצע עוקץ שבא לחשוף את המנגנון הציני והחלול של עולם הפרסום. במקרה הזה, מדובר בהצלחה מסחררת.