אם אין לי מייק לי

הפסטיבל החמישי לקולנוע בריטי יוצא לדרך. מה-13 עד ה-22 בינואר ימלאו הסינמטקים ברחבי הארץ בסרטים, סמינרים, סדנאות, הופעות חיות, רטרוספקטיבות, מחוות ואורחים מבריטניה. אנגלופילים קשים או סתם חובבי אמנות טובה יוכלו להנות מסדרת שיחות עם המפיק לורד דייויד פאטנם ("אקספרס של חצות"), הופעה של להקת דה בייז המשולבת באירוע לזכרו של שדרן הרדיו ג'ון פיל ואפילו תערוכת איורים עכשוויים לספרי ילדים בריטיים. גולת הכותרת, כמו בכל פסטיבל קולנוע – הם הסרטים.

בין הסרטים החדשים באופן יחסי, תוכלו למצוא את "קוד 46", סרטו המצוין של מייקל וינטרבוטום ("אנשי המסיבות"). הסרט מציג עולם עתידני בו גבולות הערים שמורים היטב והכניסה מותרת באמצעות ניירות רשמיים בלבד. אל העיר שנחאי מגיע ויליאם (טים רובינס), חוקר ביטוח בעל יכולות טלפתיות, שנקרא לחקור מקרה של זיוף מסמכים ומתאהב בצעירה שאחראית לפשע (סמנתה מורטון, "דו"ח מיוחד"). ביחד הם מפרים מבלי משים את קוד 46 שאינו מתיר לאנשים בעלי קרבה גנטית יתרה להביא ילדים לעולם. סביב העלילה מצטייר עולם בו אנשים לוקחים וירוסים של אמפטיה בשביל הכיף (אם.די.אם.איי בגרסת העתיד הרחוק) ומדברים בבליל של אנגלית, צרפתית, ערבית וספרדית. השפה הקולנועית של וינטרבוטום מרשימה וייחודית, חלום ומציאות נושכת דרים זה לצד זה במנוחה, הפסקול שמיימי והמסר מלא אהבה.

וינטרבוטום מציג בפסטיבל שני סרטים נוספים. "תשעה שירים" מ-2004 שצולם ללא תסריט ומספר על אנגלי ואמריקאית הנפגשים בקונצרט רוק ומתנים אהבים אל מול מצלמת הדי.וי הפשוטה שווינטרבוטום שלף מולם, ו-"בעולם הזה" מ-2003 הוא יצירה כמעט דוקומנטרית המציירת את דרכם של שני נערים המוברחים במסע מפרך מגבול פקיסטן, דרך אירן, טורקיה ואיטליה אל לונדון.

בשנתיים האחרונות שגשגו הפרשנויות למושג הנקמה. אחרי הנקמה האמריקאית של "קיל ביל" והקוריאנית של "שבעה צעדים" מגיע סרטו המעולה של שיין מדוז (הבריטי כמובן), "נעלי המת", ונותן לנו לטעום נקמה בריטית מהי. שני אחים חוזרים הביתה אחרי היעדרות של שנים. אנטוני סובל מפיגור שכלי, וריצ'ארד הוא איש צבא לשעבר שמגונן עליו. כשריצ'ארד מגלה שחבורת גברים מקומית התעללה באחיו המוגבל הוא יוצא למסע נקם עד לסוף המר. האלימות חוגגת, אם כי לא במידה רבה יותר מבכל סרט נקמה אחר, ובכל זאת לא הייתי ממליצה לתת לילדים לשבת מול הסרט, לבד או ביחד.

סרט נוסף ששווה לנקב עליו כרטיסיה הוא "המין היפה", סרטו של ריצ'ארד אייר. השנה היא 1661, המושג "שחקנית" לא קיים וגברים ממלאים את מקומן על במות התיאטרון של לונדון. מריה (קלייר דיינס המעולה), המלבישה של הכוכב הגאה נד (בילי קרודופ), הופכת לשחקנית הראשונה בהיסטוריה האנגלית ומדיחה את נד מתפקידי הנשים שהוא נוהג לגלם. ההמולה זורקת את מריה אל אור הזרקורים ואת נד אל מחשכי האשפתות, אבל כמו בכל סיפור אהבה טוב הכל יהיה בסוף בסדר גמור. "המין היפה" מספק מבט מעניין וייחודי על זהות מינית ואהבה אם כי בחורים גאים עלולים למצוא עצמם נבוכים מהניסיון לשנות את העדפותיו המיניות של הגיבור.

בנוסף יוקרנו בפסטיבל שני סרטים מוזיקליים לזכרו של השדרן ג'ון פיל שנפטר באוקטובר האחרון. "הבייז במקסיקו" (28 דקות בבימויים של טום אולדהאם וג'ייק האריס) מתאר את ביקורו של ההרכב האלקטרוני הבריטי "דה בייז" במקסיקו סיטי, כשאת הקריינות מספק ג'ון פיל בכבודו ובעצמו. במהלך הביקור פגשה הלהקה 60 סטודנטים למוזיקה, והסרט מתעד את תהליך בחירתם של שמונה מתוכם על מנת שישתתפו במופע. הסרט השני, "סיפורם של האנדרטונס" (טום קולינס), מתעד את ביקורו של ג'ון פיל בעיירה דרי שבצפון אירלנד, המקום בו התגלתה לראשונה להקת "האנדרטונס". גם הסרט הזה קצר יחסית (62 דקות) ויוקרן בנוכחות חברי להקת "דה בייז".

קצרה היריעה מלהכיל את רשימת כל שאר הסרטים השווים הצצה, אבל נזכיר את "טיסה עיוורת" (ג'ון פורס) המבוסס על סיפור חטיפה אמיתי, "הכל" (ריצ'ארד הוקינס) שעל פסקולו חתום בין היתר דיימון (האליל) אלברן מ"בלייר", ו-"אחד לדרך" (כריס קוק), קומדיה הורסת על ארבעה גברים בסדנה טיפולית. בולטים בהיעדרם סרטים מעולים ומעניינים כמו "שון אוף דה דד" (אדגר רייט), פארודיה היסטרית על סרטי אימה שחסרונה ברשימות הפסטיבל תמוה, "רקונינג" (פול מקגויגן), סרט מתח על חבורת שחקנים הפותרת תעלומת מתח באמצעות ההצגה שהם מעלים, "לונדון וודו" (רוברט פראטן), סרט אימה לחובבי הז'אנר וסרטים נוספים שמקומם נפקד אבל תוכלו למצוא אותם מחכים לכם בקוצר רוח על מדפי הספרייה. חלק מהסרטים שכן זכו להשתתף בפסטיבל הבריטי ייצאו להקרנות מסחריות באולמות הקולנוע שאינם סינמטקים, ובכל זאת, לכל מי שאוהב קולנוע ותה אנגלי כדאי להזדמן אל הסינמטק הקרוב לביתכם ולהנות מהתכנית האמנותית העשירה, האווירה, וכמובן, מהסרטים.