לימור תתקדם, הבן שלה לא

דו"ח דוברת שהושק כבר חמש-שש פעמים שייך לאחת הטקטיקות הידועות ביותר של פוליטיקאים כמו לימור לבנת, שמטרתם לנסות להסתיר את יכולתם העלובה בניהול משרדי ממשלה. מצב החינוך בישראל, וזו כבר קלישאה, מצוין רק אם אתה משווה אותו למצב בתי הספר בזימבבאווה או בסרי לנקה, וגם שם רק באיזורים הקרובים לים. הדו"ח הוא כולו תרגיל ביחסי ציבור, ואין ספק שיישמו ממנו בערך 50 אחוז מהמסקנות. יפטרו את המורים שאומרים שיפטרו. יורידו יום לימודים אחד. אבל מצד שני לא יגדילו את השכר למורים שישארו ולא יאריכו את שעות הלימוד בימים שיוותרו.

אגב, מהלך כזה לבדו יספיק לשפר את מצבם של תלמידי ישראל. פחות שעות במקום הזה שנקרא בית ספר מגדיל מאוד את הסיכוי שהתלמידים יצליחו באמת ללמוד משהו חשוב במקום אחר, אם בצפייה בטלנובלה שם הם יבינו מהי השתלטות עוינת ואם מדובר בידע בשפות זרות בגלישה באינטרנט. כ-85 אחוז מתלמידי כיתה י"א יודעים איך אומרים בשבדית "אלוהים", ואיך אומרים בסינית "שם, כן שם, אל תפסיק, פר הרבעה שכמוך", וכל זאת אך ורק מעיסוקיהם באינטרנט.

הדו"ח הוא הישג גדול לתלמידי ישראל. במשך שנים בכל מבחן משווה שהתלמידים התמודדו איתו הם הוכיחו את עצמם כמפגרים והמוגבלים מכל תלמידי מדינות העולם המערבי. אפילו שרת החינוך הרגישה בנוח עם עצמה ועם הישגיה כשראתה את הממוצע הארצי. ישראל הפכה למדינה שיש בה הכי הרבה דיסלקטים לכל אלף תושבים בעולם. אם יום אחד אנשים דיסלקטים יהיו שווים משהו מבחינה כלכלית, אנחנו נהיה ערב הסעודית החדשה. ולמרות כל הכשלונות של התלמידים, מי שישלם את המחיר יהיו המורים. אותם הולכים לפטר.

אבל האם באמת האשמים במצב הם המורים? מניסיוני האישי, כל מי שהיה תלמיד מצטיין בכיתה היה חנון כזה גם בכיתה א' כשהתחלנו את המסע בבית הספר. לא היה זה המפגש עם המורה חולת הנפש שצרחה עלינו שגרם לו ללמוד, ואפילו לא המפגש עם השרת התימני עם אינספור המפתחות והנטייה לקחת ילדים בני 12 לצדו האחורי של אולם הספורט, שהפך אותו לחכם. הוא בא ככה מהבית.

כי בסופו של דבר כל עניין בית הספר בא להוריד קצת את הלחץ מאיתנו ההורים, שמסוף שנות השמונים אשמים בכל רעה חולה שהילדים שלנו עושים. ההורים הם האשמים האמיתיים בכך שהילדים שלהם יודעים מיהי לואיסנה מ"המורדים" ולא יודעים מי היתה רחל ינאית, שגם לה היה צמד עופרים לא פחות מרשים שהיה אגב גם הסיבה האמיתית לעלייה השנייה.

פעם הורים היו בטוחים בעצמם. הם ידעו שהם מושלמים, והמפלצות הקטנות שנולדו להם אשמים בהכל. הם היו יושבים במרכז השכונה ואומרים לכולם: "הילד שיצא לי, מטומטם". אמא שלך היתה מציגה כל דבר כפגיעה אישית. "למה אתה לא לומד? אתה רוצה שלאבא שוב יעלה הלחץ דם?". ילד ידע שאם פרצה מלחמת שלום הגליל, איכשהו אמא שלו תפיל עליו את התיק הזה. "מה עשית בטיול השנתי כשהייתם ליד הגדר הטובה? את מי קיללת מהצד השני של הגבול, את מי?".

ואז קמו כמה חכמים גדולים, פסיכולוגים התפתחותיים שכנראה לא היו להם ילדים מעולם, שקבעו שהילד נולד דף חלק. שאם תשב איתו מזמן העיבור ותקריא לבטן של האמא שלו את "ביקורת התבונה הטהורה", הילד ייצא גאון קטן. זאת היתה תגלית מלחיצה ביותר. אני לא יודע אם ניסיתם את זה פעם, אבל זאת משימה משעממת ביותר לדבר לבטן של אמא. לא משנה כמה מוכשר מבטיחים לך שהילד שלך הולך להיות. בשלב מסוים אתה זורק את הספר חשבון דיפרנציאלי של בני גורן ואומר לאמא: "שייצא מפגר, לא אכפת לי".

בכלל, לפתח את הילדים על פי שיטות החינוך המודרניות זאת עבודה מאוד מאוד מאוד משעממת. ללמד מישהו לקרוא לדוגמא. כמה פעמים אפשר להגיד א-בא, א-בא, בלי להרגיש כמו החרשת מ"ילדים חורגים לאלוהים"?. והיום גם יש חובה לעודד אותם בכל דבר שהם עושים. הילדים חוזרים עם ציורים מהגן שאתה לא מבין איך הגננת מרשה להם לעשות דברים כאלה. מדובר ביצירות איומות בכל קנה מידה אמנותי, כי להדביק גליל נייר טואלט וצמר גפן לבריסטול זה לא לצייר את החורף, ואתה כבר לא יכול להגיד את זה לילד כי אתה תפגע בביטחון העצמי שלו כאמן. אבל אם הוא כל כך גרוע למה לא לפגוע קצת בביטחון העצמי המופרז שלו? זה מסוג הדברים שהיו צריכים להגיד לצביקה פיק ולא אמרו לו בזמן.

ומשלב מסוים אמרו לנו שיותר אסור לצעוק על ילדים. בטח שאסור להרביץ להם. וכל עונש הוא עניין פסול לחלוטין. אבא שלי צעק עלי כאילו הייתי פלסטיני במחסום שלא מוכן להוריד את המכנסיים. בילדות הטילו עלי סנקציות לא קטנות מאלו שהטילו על איראן. נכון, כמו כולם גם לי יש טראומות, אבל זה לא נראה כאילו צומח פה דור חדש שמאושר באופן טבעי, מדבר בנימוס ולא מתנהג באלימות.

והאמת היא שההורים הרבה יותר גרועים ממה שאתם חושבים. 95 אחוז מיחסי המין של זוג עם ילדים מתרחשים כשבחדר השני הם משאירים את הילדים מול תוכנית של הופ קטנטנים. כן, כן כשבחדר אחד שרים את שיר הפתיחה של בוב הבנאי, אבא בחדר השינה משלשל את בוב שלו, דרך דלת הקסמים של כרמלה הכבאית. כהורה, איך אפשר לא להרגיש אשם אחר כך?

ובמעמקי משרד החינוך ממתין לו כתב האישום האמיתי: דו"ח דוברת על הורי ישראל. על פי המלצות הדוח יפוטרו לאלתר עשרה אחוז מההורים. יום אחד של ההורים עם הילדים יבוטל, והילדים ישהו ברחוב ויקבלו מכות מפושטקים בשביל לקבל פרספקטיבה על העולם האמיתי. במקביל יוכפל הזמן שבו יחויבו ההורים להיות עם הילדים שלהם מ-14 דקות ביום, שזה המצב כעת, ל-28 דקות ברוטו אחרי יישום הרפורמה. בזמן הזה ההורים יצחצחו לילדים שיניים ויספרו להם סיפור לפני השינה שיכלול בתוכו מידע מתמטי נסתר כמו זהבה פגשה שלושה דובים, אם 33 אחוז מהדובים אכלו דיסה, כמה דיסות אכלו הדובים?.

ההורים גם יחויבו ללימודי ליבה בנושאים הבאים: האמת על איך באים ילדים לעולם. ילדים יגלו שפעם ילדים הגיעו עם החסידה. אחר כך הורים נכנסו להיריון בגיל 20 בגלל שמוטי לא הצליח לצאת בזמן, והיום בגיל 35 הורים נכנסים להיריון באופן טבעי, וכל מה שצריך זה מבחנה, ביצית אחת שנעקרת בניתוח ביובפסיה, שתי לסביות ובנק הזרע.

והקורס הבסיסי החשוב מכולם, המשלב הרצאה לחסכנות, שיעור בכלכלה בסיסית ובאקולוגיה: "למה השארתם אור דולק בכל חדר, אבא לא עובד בחברת החשמל, וזה גורם נזק לאוזון, בגללכם יכרתו יערות בדרום אמריקה וכולנו נמות בצונמי".