סקס רע עם האקסטרה

נכונה העובדה שהוט מחזיקה במספר מנויים גדול יותר מאשר Yes, אך אין ספק שבשנים האחרונות ברמת המיתוג, הפרסום והטרנד, נחלה חברת הכבלים הפסדים צורבים אל מול אחותה הלוויינית. למרות נתוני פתיחה בעייתיים אלו, לרגע היה נדמה ששנת 2005 אמורה להיות השנה של הכבלים. טלנובלה עתידית ומדוברת עם מיטב סלבריטאי ישראל וערוץ אקסטרה הוט, שעלה בסוף השבוע האחרון, גרמו לתחושה שאכן סוף סוף משהו קורה בגזרת הכבלים. אך לאור צפייה במבחר המשודר בשעה 22:00, שהינה רצועת השידור המרכזית, עוד לא הייתי ממהר להדליק את משואת הניצחון. הסדרות הטובות או לפחות המעניינות באמת "ג'ואי" ו"אבודים" יגיעו בהמשך. ועד אז התוצאה אינה ממש חמה, פושרת תהיה הגדרה יותר נכונה.

השבוע נפתח ביום ראשון בשעה 22:00 עם סדרת הריאליטי "אמיש בעיר הגדולה", שהופקה על ידי רשת UPN במסגרת המסע האמריקאי המתמשך אחר הריאליטי ההזוי ביותר. כת האמיש, המתאפיינת באורח חיים קתולי ואדוק והימנעות משימוש בטכנולוגיה, מאפשרת לצעיריה, באמצעות טקס הרמשפרינגה, לצאת אל העולם הגדול ולהחליט בעצמם האם הם באמת רוצים להתחייב לחזור אל הדשאים והפרות. על בסיס טקס זה נוצר הריאליטי האולטרה מופרך "אמיש בעיר הגדולה" שבמסגרתו מצטופפים יחדיו חמישה בני עשרים פלוס מכת האמיש הבדלנית ושישה צעירים אמריקאיים וחילוניים בווילת פאר בלוס אנג'לס. במהלך התוכנית, אנו פוגשים שלל קריקטורות מצד המתרס החילוני דוגמת מייגן, אשת אופנה ושרמוטה בפוטנציה, אריאל, הטבעונית המתחסדת ("ביצים הם הפלות של תרנגולות") והשנוא מכולם ניק, סוג של זמר שמתמחה בטיפשות כמקצוע. מכת האמיש, לעומת זאת, מתבלטים מרים הנאווה והחסודה, מוז, חנון על, ורנדי החתיך, שלמראהו עולה השאלה טורדת המנוחה מה הם אוכלים בכת האמיש, כי כאלו שרירי חזה לא נראו מעולם על המסך הקטן. כיאה לריאליטי אמריקאי, הסדרה אינה באמת בוחנת את התלבטויותיהם של צעירי האמיש או את מפגש התרבויות, אלא נותרת ברמת ה"מייגן חמה על רנדי". מצחיק? למחצה. שחוק? עד מאוד.

יום לאחר מכן, באותה שעה משודרת הספין אוף השנייה של סדרת המשטרה המצליחה CSI, הלא היא CSI ניו יורק. אמנם רבים בישראל מתנשאים על CSI עקב תסמונת קשה ומוצדקת של "חוק וסדר", אך אין מנוס מלהודות כי הסדרה היא אכן תוכנית משטרה יעילה ומשובחת. בפרק הראשון של הנגזרת הניו יורקית, אנו מתוודעים לאנשי המחלקה המשטרתית המהוללת, שיקדישו את כל חייהם, לנבירה בגופות, זבל ובניינים כדי לפתור פשעים מזעזעים. בראש המחלקה עומדים הבלש מק טיילור (גארי סיניז) והבלשית סטלה בונסרה אותה מגלמת מלנה קנקרדס, הזכורה לרעה מדרמת הזוועה "פרובידנס". הסדרה עשויה היטב, מצולמת באווירה כחלחלה – מטאלית ודיכאונית ומשופעת בכל טוב מפלאשבקים לרצח עצמו ועד מחזות אימה של איברים פנימיים מדממים. הנאה צרופה.

לאחר התאוששות מצילומי חבורות, פצעים ושאר מרעי בשין, משודרת ביום שלישי בשעה 22:00, הסדרה הבעייתית "ג'ק בובי" המספרת על חייהם של שני אחים. התוכנית נעה בין ילדותם של של ג'ק, החתיך הפופולארי ואחיו, בובי החנון החריג, וחייהם עם אימם האקסצנטרית, גרייס לבין השנה 2049 בה אחד האחים מכהן כנשיא ארה"ב. הקריירה הנשיאותית מדווחת כסדרת ראיונות "דוקומנטרית" של האנשים שעובדים עם הנשיא, ואילו העבר של האחים מצולם כסדרה עלילתית לכל דבר. באופן תמוה מצליחה "ג'ק ובובי" לשלב בין הפטריוטיות של "הבית הלבן" לתהפוכות הלב והדרמה של "בוורלי הילס". אך אם תחילתו של הפרק נראתה מבטיחה ועסקה בפער בין דימוי למציאות אותה הוא מייצג, במהרה עברה הסדרה לתבחיל מזעזע של לאומיות אמריקאית שחצנית. בעייתי, אבל ההתמכרות אפשרית בהחלט עקב צוות שחקנים אטרקטיבי, קיטש לא מרוסן וערבוב לא צפוי בין הורמונים גועשים בטרנינג לאופרת סבון בטוקסידו ושמלות.

את השבוע מסיימת ביום חמישי התוכנית "מתים במשרה חלקית", ששווקה כתשובה של הרשת שואו-טיים ל"עמוק באדמה". ובכן אם זו תשובה, הרי שהיא רחוקה מלהביא את ציון המאה הנכסף. למרות ש"מתים במשרה חלקית" מתיימרת לעסוק בעולם שמעבר, היא חסרה כל שמץ של רגישות, תחכום או עידון בבואה לדון באותו נושא קליל הקרוי מוות. במרכז הסדרה עומדת דמותה של ג'ורג' לאס, ציניקנית עצלה ומיוסרת בת 18, שנשרה מהקולג' ומרגישה אבודה בעולם הקפיטליסטי והביורוקרטי בו היא חיה. יום אחד פוגעת בה אסלה שמקורה לא פחות ולא יותר מאשר בחללית שהתרסקה אל כדור הארץ. ג'ורג' מתה ומגלה שהצטרפה למלאכי המוות שתפקידם ללוות את המתים החדשים אל העולם הבא. במהלך הפרק בו מגלה הנערה את ייעודה, נחשף הצופה לשישה אנשים שהוצאו להורג, אישה שנופל עליה פסנתר, איש שראשו נמעך על ידי דלת מסתובבת ועוד. הסדרה כל כך מתאמצת להיות מגניבה, צינית ומתוחכמת עד שלא נותרת בה טיפה של רגש. כמו כן, אפשר לצפות ממלאך מוות להפגין קצת יותר עומק בבואו להסביר על מוות מאשר קלישאת העל "חיים ומוות חייבים לחיות בהרמוניה, זה כמו ין ויאנג".

הסלוגן הקליט, שאיתו עלה בקול תרועה הערוץ אקסטרה הוט, הוא "דברים טובים באים בסדרות", אבל השאלה שנותרת לאחר הצפייה בערוץ היא - ומה לגבי סדרות טובות? איך הן באות?