ברור לגמרי שכמו כל העולם בערך, גם דלית קהן חולה על "סקס והעיר הגדולה". כמו כולנו, גם היא הפרישה מול כל פרק ליטרים של שתן ודמעות, וכמו כל רווקה בציון גם היא היתה משוכנעת שהיא קארי ברדשו הישראלית, ולא אף אחת אחרת. ההבדל היחידי בין קהן ובין כל נקבה אקראית, הוא שהיא הגשימה לעצמה את החלום. כתבה תסריט, ליהקה את עצמה לתפקיד הראשי, וחברה למפיק אסף אמיר כדי ליצור את סרט הקולנוע "ריקי ריקי".
במרכז המסגרת הקלאסית של קומדיה רומנטית, עם משולש האהבים המוכר, אנו פוגשים את ריקי סטודנטית מבולבלת לעיצוב, שמנסה נואשות להחזיר את מושכות חייה לידיה. ריקי כמעט מתחתנת עם החבר שלה (ניר לוי), שמנחה בערוץ הקניות הקהילתי, אך כשהיא מגלה שהוא בוגד בה, היא מנסה לגרום לו לקנא בעזרת מקס, המרצה החנון שלה לתולדות האמנות (טל פרידמן). בסוף המתוק היא תגלה כמובן שמקס הוא אהבתה האמיתית, אך עד אז עליה להתמודד עם בתיה (גילה אלמגור), הפסיכולוגית הפסיכופטית שלה, ועם אחותה שרון (מיכל קהן, אחותה האמיתית של דלית), זמרת גראז' שפולשת לדירתה עם חמישה חברי להקה מסטולים.
שרה שרה ג'סיקה ג'סיקה פרקר פרקר
גיבורה בתחילת שנות השלושים לחייה, שנונה ואסרטיבית אך גם מבולבלת ואימפולסיבית, המנסה לזגזג בין בניית קריירה למציאת אהבה, ומוצאת עצמה מתלבטת בין שני גברים שרוצים בה. "ריקי ריקי"? נסו "קארי קארי". ההתחקות אחר "סקס והעיר" מתוחזקת היטב בפס-קול בוסנובה מטריף שהלחין אלון אולארצ'יק, ובעיר תל-אביב, שמצולמת כה יפה, עד שאפילו אני כמעט האמנתי שמנהטן זה כאן. הגורם העיקרי שמפריע לסרט להיות התשובה הישראלית לדארן סטאר, היא דלית קהן עצמה. למרות שהיא תרה את העיר בחליפות מוזרות ובלתי קשורות למציאות ממש כמו קארי, ומציגה פיגורה חטובה וקלסתר גס וסוסי בדומה לשרה ג'סיקה פרקר, קהן לא מצליחה להביא אל ריקי אפילו גרם מהחן השובה שיש לברדשו בקילוגרמים.
שאר השחקנים לא פועלים נגד הסרט כלל. ניר (נירו) לוי טוחן שוב את דמות המאצ'ו הישראלי המוכרת שלו מבלי להפריע, האחות מיכל קהן משעשעת ביותר, ומביאה סצנה מפילה של גילוי-עריות קליל, גילה אלמגור מנערת את הארשת הרצינית וחונקת מצחוק בתפקיד אורח של פסיכולוגית הסובלת מחרדות נטישה וטל פרידמן שלוקח את הסרט בהליכה, מוכיח שהוא וירטואוז. שחקן ניואנסים נדיר באיכויותיו. מצחיק, רגיש, מרגש, מדויק, צבעוני ומורכב. כולם זורמים חלק תחת ידיו של הבמאי איתן ענר, שאחרי שראיתי גם את "במבי קופצת למים", שביים לעונה האחרונה של "ראשון בדרמה", אפשר בהחלט לומר שהוא במאי עם סגנון ייחודי שמתפתח לכיוון חיובי.
"ריקי ריקי" הוא סרט חמוד. הבדיחות הגרועות נשכחות בזכות כמה יציאות מוצלחות במיוחד, המוזיקה הנהדרת מכסה על הקצב הבעייתי של התסריט, העיצוב מרשים ואסתטי במיוחד והעריכה הבינונית נסלחת בזכות תפקידי המשנה החביבים. לו רק היתה הדמות הראשית מעניינת ונוגעת ללב, היה יכול הסרט הזה לעבור את אחוז החסימה ולקבל ממני חיבוק חם וסלחני. אם רק היתה דלית קהן מגישה גיבורה עגולה ומעוררת-הזדהות כמו שעשתה עם טלילה ב"שירת הסירנה", היתה הקומדיה הרומנטית הזו זוכה לאותם חסדים בהם זכתה זו של איתן פוקס. אך לא די בדיאטה חריפה וגרדרובה מופרעת בכדי להפוך לקארי ברדשו, צריך גם הרבה נשמה. די קשה לחזות במיזם חייה של קהן מתמוטט בגלל גול עצמי, אבל ריקי של "ריקי ריקי" אמורה היתה לעשות לנו את מה שקארי של "סקס" עשתה לדלית קהן. לא רק שזה לא קורה, זה גם מפיל את הסרט.