מחר יהיה חם ומכאיב

דני רופ, בגדול, הוא שקע חמקמק: אף אחד לא באמת מסוגל לומר בעניינו משהו משמעותי, אבל כולם יודעים שיש דבר כזה. כמו להביט ישירות בקרני השמש, הניסיון לומר על רופ משהו מיוחד הוא עניין קשה מנשוא, אולי פרט לכך שהיטיב לזהות מבעוד מועד את עניין המטרוסקסואליזם. זה שנים שהוא מטפל בגבותיו, כמדומני.

לזכותו של רופ יאמר, בכל זאת, שניצב לפנינו אדם שמצליח לחלץ את המקסימום מהמינימום. אחד שעל אף שמתוקף תפקידו כחזאי ישראלי הוא מוגדר כבלתי חיוני למשך 8 חודשים בשנה - יודע גם יודע לשמור על שביעות רצון תמידית (אם כי זו רק אחת הבעיות איתו).

מכל מקום, העובדה שמעברו של רופ לערוץ 10 הפך לממטרים פזורים בין כותרות העיתונים, ולכאורה לאייטם משמעותי, אומרת הרבה יותר על התקשורת מאשר עלינו. כלומר, היא בעצם ממחישה את הפער בין המציאות לאיך שהיא מסוקרת. כי אני מוכן לתקוע לידיכם שמרבית הציבור בכלל אינו יודע האם רופ, עוד טרם המעבר, שייך לערוץ 2 או שמא למיקי ויעקב - אחרי הכל, עבור רובנו זה מזמן אותו הדבר. מה עוד שאם הפסיעה של מיקי חיימוביץ' מערוץ 2 לערוץ 10 לא הותירה עקבות רציניות מדי באחוזי הרייטינג, ברור, איך לומר, כשמש, שגם הסיפור של רופ ישאר תחום בגבולות הדיווחים עליו. צופים לא יחליפו הרגלים ישנים עקב שינויים במזג התחזית.

מכאן נשאלת השאלה מדוע בכל זאת אנו נרעשים מרופ? למה בכלל נמצא מי שמוכן להשקיע בו משכורת של כדורגלן צמרת? קרוב לודאי שהסיבה הראשונה נעוצה במסע יחצ"נות מדהים שערך החזאי לעצמו ולמשלח ידו, מסע יחצ"נות שכמותו לא נודע מאז החל הרצל להפיץ את רעיון הציונות. כי אם נסכים, ודומה שאין קונצנזוס גדול מכך בציבור הישראלי, על התרדמת שמעוררות בדיחות הקרש שלו, הרי שהעובדה שהפך התמחות בעצות דודה-חנה, מסוג ה"תלבש סוודר" או "תקפיד לשתות מים מחר כי יהיה חם", למקצוע המבוקש ביותר בתחום מדעי הרוח, אכן מרשימה ביותר. 30 אלף ירוקים בחודש (על פי הפרסומים בעיתונות) לא יכולים לטעות בכל מקרה.

הסיבה השניה להצלחה של רופ משמעותית יותר והיא בעצם תוצר נלווה להשפעה של ערוץ 2 על התרבות הישראלית – הצורך לדבר על זה. המקרה של רופ הוא, כמו רוב הדברים בטלוויזיה, מקרה בו "הדיבור על" חוצה בהרבה את המשקל הסגולי של התוכנית, כל שכן של הרייטינג שלה. רופ הוא בעצם אבי אבות תופעת ה"כולם מדברים על זה מבלי לעצור לרגע ולחשוב מדוע". תופעה זו כה מגוחכת עד שניתן להקבילה לתופעת עוזי כהן - מי שמתקיים כיום על פיגומי הבדיחות אודותיו. כי בעצם רופ צבר משמעות רק כי תחזית מזג האוויר הפכה פעם לפרודיה מיתולוגית ב"זהו-זה", וכי כיום כל אינטרקציה בין כוכבי מסך שפעם עבדו שם והיום עובדים פה הפכה ראויה לסיקור. למעשה, למען האמת, אבל במובן הכי קריסטלי, הכי מזוקק של האמת, אין שום דבר לומר עליו. כלום. סערה בכוס תה.

למזלו הטוב, רופ ניחן באינטליגנציה שאפשרה לו להבין מבעוד מועד שכל ניסיון לנתח את הסיבות למעמדו הרם באופן הגיוני יעלה כי מדובר בפיקציה. לכן, כהרגלו מאז שהפך למגיש תחזית בטלוויזיה, מיד כשדווח על מעברו לערוץ 10 שיחרר שוב את אותם משפטים בלתי סבירים שהוא נוהג למסור כדי לבלבל את האויב (ההיגיון, כאמור): "יש ארצות בהן מזג האוויר הוא האייטם שפותח את החדשות" (ובכן דני, יש גם ארצות בהן הצדעה למלך פותחת את המהדורה. מה זה קשור אלינו?); או לחילופין, "אני מחכה לאופק המקצועי שיפתח" (שו אופק? כולה הלצות דחוקות עם מיקי ויעקב).

אולם דווקא משום היותו כה סתמי, אל תזלזלו ברופ. כמי שהיטיב להבין כי בעידן שלנו המציאות היא מה שאתה אומר עליה, הוא אכן גאון. אחרי הכל, איפה רופ ואיפה החזאי העיראקי המקסים ההוא.