רקבת תחתית

אם יש לכם ידיד דכאוני, חברה במשבר, סבתא על פרוזק או כלב עם נטיות אובדניות, אנא דאגו שהם לא יגיעו לאולם קולנוע בו מוקרן הסרט "קונטרול". הקרנת הסרט לפני קהל של תשושי נפש יכולות להביא לתוצאות הנעות בין התאבדות המונית ועד לטבח חסר תקדים, תלוי בדרגת המחלה המקננת בציבור הצופים. מי שבכל זאת מרגיש חזק או מעוניין להמר על שמחת החיים שלו, מוזמן לצלול אל תוך עולמו ההזוי והשחור של נימרוד אנטל (שום קשר לישראל), במאי הונגרי צעיר ומבטיח עם סרט ראשון מצוין.

ולסיפור: במעבה האדמה, בין מנהרות הרכבת התחתית של בודפשט, הונגריה, עובדת חבורה של גברים כפקחי כרטיסים. כל אחד מהם גמור ועקום יותר מהשני – בולצ'ו ישן, אוכל ומנהל את חייו מתחת לאדמה למרות שיכול היה לחיות ככל האדם מעליה, מוקי נרדם בכל פעם שהוא מתרגש, לאצי מלוכלך ופוטר בשל כך מחמש עבודות קודמות וטיבי הוא האידיוט הצעיר. ככל שהסרט מתקדם כך הוא מתמקד יותר ויותר בדמותו של בולצ'ו, האיש שיכול היה להיות מישהו ובחר לחיות כעכברוש בביבים, במפגשים שלו עם דמותו של נהג קטר חביב ועם אישה הלבושה בתחפושת של דובי, ובמעשים קיצוניים כמו רולטת רכבת מסוכנת או מרדף אחרי רוצח שדוחף את קורבנותיו אל הפסים.

הסצנה הראשונה מאפיינת את כל מה שיבוא בעקבותיה – זונה מסוממת ושיכורה יורדת במדרגות הנעות אל הרכבת התחתית, פותחת שמפניה, ואז נדחפת על ידי יד אלמונית אל מתחת לגלגליה של הרכבת הדוהרת. "קונטרול" מצייר עולם סוריאליסטי, עצוב, ביזארי ובעיקר שחור משחור. הדמויות מתנהלות בו כאוטומטים המחפשים אקשן ואלימות במסגרת העבודה, ומבלים בתחרויות התאבדות בשעות הפנאי. בקשת הכרטיסים מהנוסעים ברכבת הופכת למסע משעשע למדי כשחלק מהנוסעים מזלזלים בתפקיד הפקחים העלובים ומנהלים איתם דו שיח של חרשים. הסצנות הללו הן הדבר היחידי המשעשע ב"קונטרול". השאר מדכאות באופן מעורר דאגה ממש.

הבמאי הצעיר אנטל יצר מקבילה ויזואלית לצד הפחות שפוי בתת המודע של האדם. הבחירה למקם את כל הסיפור ברכבת התחתית וביכולת או הרצון לצאת ממחילותיה אל החיים כפי שאנחנו מכירים אותם, יוצרת מטאפורה מרשימה בה מטייל אדם בתעלות של עצמו. ניתוח פסיכולוגי יוכל לראות בסיפור יציאה מתוהו ובוהו של כוחות נפש אפלים אל עולם החוק והסדר. סוציולוג יוכל להשליך את כל הסיפור על ההפסד של הונגריה בשתי מלחמות העולם או עליית הקומוניזם ונפילתו, וצופה מן השורה יוכל לזהות שם מלחמה יומיומית פשוטה בדיכאון.

"קונטרול" הוא לא סרט לחובבי גוד טיים. התסריט מוזר ואפילו תמוה לפעמים, אבל ברכבת התחתית אין חוקים, גם לא חוקי תסריט. חלום הבלהות שיצר אנטל ב-105 הדקות של הסרט לא מתכוון לתת לאף אחד הנחה. הצילום של גיולה פדוש (שצילם בין היתר את "לב חצוי") משאיר את הפריים סגור ומחניק, שומר על אופיו הדחוס והקלסטרופובי של התסריט. גם הקטעים המצחיקים בהן מתמודדות הדמויות עם עבודת הפיקוח, כלומר עם הנוסעים, לא נועדו למרוח אותנו מצחוק על הרצפה. אנטל רצה להפחיד, להבהיל, להיכנס פנימה, לחטט והוציא אותנו איתו החוצה אל האור והגאולה. מי שעוזר לו בכך הוא שאנדור צ'אני, השחקן שמגלם את דמותו של בולצ'ו, במפגן של רגישות ואופי.

הביקורת כבר הספיקה לגמור את ההלל על סרטו של אנטל הצעיר. גם הקופות בעולם עושות רעשי רקע נעימים עבורו. מעניין לראות מה יהיו התגובות בישראל 2005, מדינה שהרכבת התחתית רחוקה ממנה שנות אור, אבל האפלה והבלבול קרובים קרובים.