מנותק מהטרנד ומהסצנה, רחוק מתל אביב המעתירה, בצניעות ובשקט, דורצ'ין ממשיך לפסל. הוא ממשיך את הדיאלוג שלו עם עצמו, עם תולדות האמנות, עם הטבע. הפסלים שלו נפלאים בעיני: גדולים, כבדים, עשויים מברזל ופלדה, מפסולת תעשייתית. כשראיתי אותם בפעם הראשונה נרתעתי. אפשר לטעות בהם לרגע. הגודל והעוצמה עלולים לאיים על מי שלא קורא אותם נכון. אבל במבט שני מתגלה העדינות שבהם, כמו העדינות שיש בפילים גדולים. הם גדולי מימדים, אבל לא מונומנטליים. מתאימים למידותיו של דורצ'ין עצמו. בתוך המסה הכבדה יצוק משהו שברירי וענוג, שההגדרה המתאימה ביותר שאפשר להצמיד לו היא שירה. השמות שדורצ'ין נותן לפסלים הם כמו מפתח לפיענוח, מפתח שרק מוסיף סוד. הוא לא משתמש במילים כדי לפרש את העבודות, אלא כדי לתת להן רובד פואטי נוסף. מלאך עם צוואר מקושט. מלאך עם ראש קוף. מלאך ערוף. אשה בחלון עם ראשי חזיר. חלון עם ים אנכי. פעמון אטום עם צללית ציפור. שלושה משטחי בוץ לעילוי נשמת אבי.
לפעמים המפתח לפסל נמצא בפרט קטן שנבחר בקפידה וחובר לפסל בעדינות, כמו מעשה צורפות בתכשיט ברזל ענק. פסולת ממסילות ברזל מושבתות ומכונות מתות מקבלים משמעות חדשה, פיוטית. הפסלים לא מצועצעים, לא מתחנפים, לא מתחכמים. התחכום שלהם טבוע בפשטות ובהקפדה על הצורות והדימויים. דורצ'ין עובד במשך שנים עם שפה מקודדת, עם מערכת דימויים מיתיים, ארכאיים, דימויים שקיימים במשך אלפי שנים בתרבות. הוא לא המציא את זה. מלאך. באר. בריכה. רקוויאם. מזבח. חלון. באר עם ארבעה כלבים. כלבים, אריות, ציפורים, דגים. החיבור שלו לטבע, לאדמה ולתרבות שהאדמה הצמיחה הוא לא התייפיפות אופנתית או החלטה שכלתנית, אלא משהו שטבוע בו, באמת הפנימית שלו.
יש פרט טריוויה שיכול להעשיר גם את ההתבוננות בפסלים של דורצ'ין (למרות שלא חייבים לדעת את זה כדי להתרגש מהם). דורצ'ין הוא מומחה לחיפושיות. לא הלהקה - החרקים בעלי ששת הרגליים. הוא חוקר טבע אוטודידקט, אספן מושבע של חיפושיות מכל הסוגים, שיוצא למסעות איסוף ברחבי העולם. יש אפילו מין מיוחד של חיפושית זעירה שהוא גילה, שקרויה מאז על שמו. דורצ'ין החוקר ודורצ'ין היוצר משלימים זה את זה. מצד אחד עבודה בפלדה וברזל בקנה מידה ענק, מצד שני טיפול עדין בחיפושיות קטנטנות עם פינצטה. מצד אחד התבוננות בטבע, קבלת הצורות וההמצאות המדהימות שהטבע יצר ללא שיפוט, ומצד שני שיפוט מתמיד, חיבור וחיסור, גיבוש צורות חדשות, החלטות מנומקות. ויש גם דמיון בין שני העיסוקים: חקר המינים בטבע הוא כמו דיאלוג מתמשך עם האבולוציה, אותו דיאלוג שכל אמן מנהל עם כל מה שקדם לו. ההתפעמות וההשראה מהטבע היו גם נחלתם של אנשי הרנסנס מיכלאנג'לו ודה וינצ'י, ששילבו מחקר עם אמנות. דורצ'ין הצנוע לא היה מתיימר, אבל בדרכו השקטה הוא משתדל להמשיך את השושלת האבולוציונית של בני מינו.
* התערוכה של יעקב דורצ'ין (פסלי ברזל משלוש השנים האחרונות) מוצגת ב"סדנאות האמנים" בתל אביב, עד 30 ביוני. בתערוכה מוקרן גם סרט תיעודי על דורצ'ין בבימויה של מירה באואר
כמה קיבלת בביוטופ על חיפושית דורצ'ינוס?
24.5.2001 / 10:58