חדר התרמה

לקראת "ילדי הזהב 2005" - ספיישל התרמה חגיגי למען ילדי וראייטי, פתחתי את חברי הטוב (רגע, חכו עם התגובות ההומופוביות), המילון המרוכז ע"ש אבן שושן, חיפשתי את פירוש המילה "ספיישל", ואויה! לא מצאתיה. איך זה יכול להיות, חשבתי לעצמי, הרי זו אולי המילה החשובה ביותר בשיח העברי מאז קום ערוץ שתיים (=קום המדינה?). איזה כיף שיש ספיישלים שיזכירו לכולנו כמה אנחנו מיוחדים (ובדרך יעזרו לנו להדביק שמות לכל אותם פרצופים עליהם אנו קוראים במדורי הרכילות). איזה כיף שיש כל הזמן ספיישלים כי אם הכל הוא ספיישל, אז זה אומר שגם אנחנו, הצופים, הכי הכי ספיישל. לא?

האירוע היה כמובן מאוד מאוד מרגש. כולם נורא שמחו ונראו מלוכדים ולבביים, מהראשון בבידור ועד האחרון בפוליטיקה. אם הכל כל כך טוב בספיישלים הללו, אז למה בעצם לא לעשות כל יום ספיישל? במקום לעשות את האירועים הללו רק פעם בשבועיים ולתת לנו להתייסר בציפייה, למה לא לשדרג את כל התוכניות ולהפוך אותן ל"מיוחדות". ליצירת תוכניות ספיישל בילט אין יש יתרון נוסף - זה יפתור את הבעיה שתמיד הספיישלים הללו נופלים על משהו. להלן סיטואציה מהחיים - מגיע הביתה פלוני אלמוני שהתוכנית האהובה עליו משודרת בכל יום שלישי בתשע. יום קשה עבר על האדון אלמוני במשרד. לא דבש הוא ליקק שם, וגם לא ריבה. כל שברצונו לעשות זה לתת נשיקה לאשתו על הלחי, ולהתיישב ולצפות בתוכנית האהובה עליו, לה הוא מחכה בציפייה כל השבוע. אבל לא! לרשת היו תוכניות אחרות עבורו. עייף ומובס הוא פוסע אל עבר מיטתו. עוד יום עבר. אז הנה, למען אדון אלמוני ובמיוחד בשבילכם, כמה ספיישלים שאולי עדיין לא חשבו עליהם אבל בהחלט שווה לעשותם.

יהורם גאון לא באמת צריך סיבה למסיבה. אצלו זה הרי יום יום חג, וחג יום יום. עם בסך הכל טוויסט קטן בקונספט, שישי בגאון יכולה להפוך לתוכנית ההתרמה של המדינה. במקום לחגוג בכל יום שישי עוד עיר משעממת בארצנו הקולוניאליסטית, מעתה יחזרו התוכניות לאולפן וגאון יחגוג בכל שבוע מגזר מקופח אחר באוכלוסייה. ספיישל אתיופים, ספיישל נפגעי קסאמים, ספיישל אבעבועות שחורות, ספיישל חברי כנסת שמואשמים בהטרדה מינית וספיישל גילי נתנאל. ולספיישל הספיישלים - בתוכנית סוף השנה יתבקשו הצופים לתרום לפנסיה של גאון, כדי שיוכל לעזוב אותנו במנוחה. ושייקח איתו את זוארץ, אם הוא כבר בדרך.

ספיישל זה יהיה פרוייקט של כל הערוצים יחדיו. במשך שלוש שעות פריים טיים, ישתלט הכט על כל ערוצי הטלוויזיה ולא משנה לאן תנסו לברוח, הוא יהיה שם. הוא ידבר על כל מה שהוא ימצא לנכון (כמו שהוא בדרך כלל עושה), ועל מנת לשחרר את הממיר ולצפות בערוץ החביב עליכם תצטרכו להרים תרומה. בכל שבוע התרומות ילכו לגוף אחר, ובסוף השנה כל הארגונים צפויים לסיים עם רווחים עצומים. במיוחד ארגון הפסיכולוגים, שיצטרך לטפל בכל האמיצים שיחליטו שלא לתרום.

בספרו "דפוק וזרוק בפריז ובלונדון" מסביר ג'ורג' אורוול שאין שום הבדל בין אנשים עשירים לאנשים לעניים. העשירים לא חכמים יותר או מוצלחים יותר, הם פשוט... עשירים יותר. ולהצעה - פעם בשבוע תקדיש אודטה את תוכניתה האהובה לעניי ישראל. במקום דנה דבורין שתסביר איך לחנך את ילדך נכונה עם פלוס לא חוקי בחשבון הבנק, יביאו איזו זונת קראק שתסביר מה עושים כשהתינוק שלך בקריז. במקום השף המזדמן שמכין ארוחות גורמה מירקות שהחקלאי הוותיק מעמק חפר לא שמע עליהם, יביאו איזה עובד מטבח מבית תמחוי ברחוב הירקון שיסביר איך לעשות מעדנים מלחם, חמאה ופלפל שחור. ובפינת הטיפ היומי הפופולרית יעלה ויבוא ההומלס השכונתי מפרישמן פינת ריינס בתל אביב, ויספר איך שורדים את הקרה והגשמים בעזרת מינימום קורת גג ומקסימום קרטונים. וגם אודטה תהיה פה!

מיקי בוגנים מסדר את הפריזורה לכל ילדי וראייטי. כי אם כבר יורדים למטה, אז לפחות לעשות את זה עם סטייל!