סרט וספר - שני הפכים משלימים? חברים? אויבים מושבעים? אין ספק שיחסים טעונים מאוד התפתחו בין השניים לאורך הדורות. הראשון- צעיר, חתיך וחושני. אין מי שלא אוהב לצפות בו, תעשייה שלמה בהוליווד מגלגלת סביבו מיליונים, הוא זוהר ומתמיד להשתנות עם רוח התקופה. השני - עתיק יומין וכבוד ראש. הילה של יוקרה צפונה בין דפיו, ודוק של בדלנות אצילית, סרבנית וגאה, עולה מן העובדה שהוא נגיש להרבה פחות אנשים. ומה קורה שהשניים נפגשים? ממ...מתח. כאשר ספר נכתב על פי סרט, לרוב הסרט ישודרג, ויזכה לקנוניזציה. וכאשר יקרה ההפך, כפי שאכן לרוב ספרים הם אלו שמעובדים לסרטים, יתקבל העיבוד בחשדנות. לרוב נשאל האם הסרט הצליח להתחקות אחר כוונותיו הנסתרות של הסופר? עד כמה הסרט פחות טוב מהספר? בשיחות סלון ובדייטים לא מוצלחים נאנח ונצקצק בלשוננו, כן, נאמר, ברור, הסרט טוב, אבל קראת את הספר? הספר הרבה יותר טוב!
הפרויקט החדש של "טלעד" והוצאת כתר, "סיפור מהסרטים", מנסה ליהנות משני עולמות מסוכסכים אלו. מצד אחד - טקסטים של סופרים מוכרים, ושונים באופים: מגפי אמיר וגדי טאוב, המזוהים עם הכתיבה הצעירה והרזה, אך המתוחכמת, של שנות התשעים, ועד ליואל הופמן, אשר כתיבתו מלחכת באנינות את הגבול שבין סיפורת ושירה. מצד שני - טלוויזיה, ולא סתם טלוויזיה, ערוץ שתיים בפריים טיים של יום חמישי. הצופים סקרנים, המפיקים מתוחים, עולם הספרות מרים גבה, תעשיית הטלוויזיה עוצרת את נשימתה, והמבקרים משהים עד כמה שניתן את העונג לפני שהם יחליטו- האם השידוך המסוכן והשאפתני הזה עבר בהצלחה?
שלושים, אשכנזים, דהויים ובורגנים
העיבוד של אבנר ברנהיימר ואיתן צור ל"מה אתה סח" של גפי אמיר, שישודר הערב ב-21:40, אכן מצליח להיות מרגש, אקטואלי ואפילו קצת סקסי. דלית קהן מככבת כאן שוב בתפקיד שנוסח לה עוד בימי שירת הסירנה- אישה תל אביבית צינית ושנונה, החולמת על שלווה בורגנית וכלב. הפעם היא מגלמת את דמותה של תמי, אשר במחצית השנייה והמביכה של שנות השלושים של חייה כלואה בנישואים דהויים עם גבר שחולם על מאהבת צעירה (רמי הויברגר, בתפקיד קשוח ומכמיר לב). חבריה, אשכנזים אקדמיים בעלי מקצועות חופשיים שכמותם, עסוקים בקריירות נוסקות, חישובי קלוריות מתסכלים ופנטזיות מיניות בלתי ממומשות. ברקע נמצא את הניצחון של ברק בבחירות של 1999, ואת אווירת האופוריה של אותה תקופה, אלא שלמרבה הצער דווקא ההקבלה המתמשכת בין המישור הפרטי של הגיבורים ובין המישור הפוליטי די מהר מציקה. אם הזכרנו את שירת הסירנה, שם דווקא החדר האטום הצליח ללכוד יפה את אהבותיה הנכזבות של טלילה הזכורה לטוב, ואת הנעשה בארץ. לעומת זאת אפילו כסיפור כתוב, "מה אתה סח" נופל די מהר עם ההקבלה המעייפת בין השיכרון קצר הימים של השמאל ובין השובע המשחית שבו נתונים הגיבורים, שלא מפסיקים לדבר על כך שהם הצביעו ברק ומר"צ, או ברק ושינוי.
מה שכן - תמי נפלאה. לאורכו של הסרט היא אוגרת בתוכה בשקט זעם ותסכול, עד שבמסיבה היא משמיעה לכל הסובבים את החריקה בצירים של המערכת הצבועה אשר מכסה על מבושיהם. כן, הכל כאן אמנם ידוע מראש, כולל הסוף הפייסני והמאופק שבמסגרתו תמי חוזרת אל חיקו הקריר של בעלה. מה לעשות, לסיפור טוב, וכך גם לסרט, יש לרוב כללים קבועים שלא בושה למחזר. קוראים לזה קתרזיס. ביוון העתיקה זו הייתה המטרה המוצהרת של המחזה. ואצלנו? אותי, לפחות, זה קנה. נכון, האתגר שמציב טקסט של גפי אמיר בפני תסריטאי ובמאי הוא לא גדול מדי - נושאים אקטואליים, תיאורים פלסטיים, כתיבה בשפה מדוברת - אך גם צפייה בפרויקטים שאפתניים יותר, כמו העיבוד ל"עור" של רונית ידעיה, למשל, מוביל למסקנה ש"סיפור מהסרטים" הוא בסך הכל פרויקט מבורך. עכשיו, לאחר שהשידוך הצליח, נשאר רק להתחבט בשאלה- איך,לעזאזל, נקרא לתינוק שנולד?
"מה אתה סח", ערוץ 2, 21:40