עולם הFאנק מלא באגדות עד אפס מקום, כיאה לז'אנר שהתניע את תעשיית המוזיקה לריקודים בכללותה והמוזיקה השחורה בפרט, ולא פלא שהFאנק הפך בהטיותיו השונות לציון החיובי הבסיסי ביותר בהתייחסותנו למוזיקה מה שFאנקי הוא טוב, ובעיקר מנענע. אם שמים בצד את כל קטעי הFאנק עלומי השם שעדיין מתגלים מדי יום במכירות גראג' בכל מיני חורים בארה"ב, ואת שלל ההרכבים שעדיין מנגנים ומקליטים את המוזיקה ברוחה המקורית, ניתן למנות רשימה דמיונית של כעשרים אמנים בולטים שמרכיבים את הקאנון האולטימטיבי של תור הזהב של הFאנק משנות ה-60 וה-70. בראשה, ג'יימס בראון כמובן, והיישר מאחוריו פרלמנט-Fאנקדליק, סליי סטון, קרטיס מייפילד, אייזק הייז, הרבי הנקוק ושכמותם, וחותמים אותה גאונים נשכחים שאגדותיהם הלכו ותפחו בקרב המשוגעים לדבר, כג'יימס מייסון, לאון ווייר או שוגי אוטיס (עד שנתגלה מחדש לפני כמה שנים). וישנו רוי איירס, שמגיע לארץ בתחילת פברואר לשתי הופעות במועדון הזאפה ברמת החייל, שנמצא ממש באמצע של רשימה היפותטית שכזו, ושעבור החובבים נחשב לאחד היוצרים המשמעותיים, שגם אם שמו אינו נשמע לכם מוכר, אין ספק שהייתם מזהים רבים משיריו.
רוי איירס נולד ב-1940 לאב טרומבוניסט חובב ואם מורה לפסנתר, ובעודו בן חמש קיבל זוג מקלות נגינה מענק הוויברפון, ליונל המפטון. למרות זאת, הוא החל לנגן בכלי זה, עמו קנה את עולמו, רק בגיל שבע-עשרה, לאחר שהיה חבר במקהלת הכנסייה ורכש את מיומנויותיו המוזיקליות על פסנתר וגיטרה. בתחילת שנות ה-60 החל את דרכו כאחד מנגני הוויברפון הצעירים והמבטיחים בסצינת הג'ז של החוף המערבי, כשאת חציו השני של העשור בילה כבן טיפוחיו של החלילן הרבי מאן, מה שזיכה אותו בחשיפה רבה ובהקלטות אלבומיו הראשונים. בשנת 1970 פרש מהרכבו של מאן והקים את להקת ה-Ubiquity, שהייתה ועודנה קולקטיב של מוזיקאים המרוכזים מסביבו, ושבמשך השנים כללה מוזיקאים מוכשרים כמו המתופף ברנרד פורדי, הפסנתרן הארי וויטקר וזמרת הג'ז המצליחה די די ברידג'ווטר. עם הרכב זה עשה איירס את המעבר מג'ז הבי-בופ עליו גדל לעולם הFאנק והסול, ומאוחר יותר גם לדיסקו, האר-אנ'-בי של אותה תקופה.
המהפכה לא משודרת בוויברפון
למרות שמעולם לא הקליט אלבומים מושלמים או מהפכניים כמו אלו של מרווין גיי או סטיבי וונדר, מקום הכבוד שלו בהיסטוריה של הFאנק מובטח, ולא רק בזכות להיטו הגדול "Everybody Loves the Sunshine", או בשל היותו אחד האמנים המסומפלים והמצוטטים ביותר מאז צץ ההיפ-הופ לעולם (בטח שמעתם פעם את מוס דף או מרי ג'יי בלייג' שרים פעם "מיי לייף, מיי לייף"). איירס תמיד זכה לאהדה רבה מצד מוזיקאים ותקליטנים, שפמפמו את קטעיו לקהל הרחב בהתמדה. הישארותו בסביבה לאורך ארבעה עשורים, עם כ-90 אלבומים ברזומה, בעוד מרבית חבריו כבר נעלם מזמן, נובעת, מלבד כשרונו הרב (כזמר, נגן, מלחין ומפיק), מחושיו החדים ופתיחותו הרבה לשינויים התכופים בעולם המוזיקה שמתפתח כל הזמן.
חוזה ההקלטות שחתם עם חברת פולידור בשנת 72' היה ייחודי למדי. איירס עבד מול פולידור כחברת הפקות עצמאית, בניגוד למוזיקאי החתום ישירות בחברה, מה שהקנה לו בעלות נרחבת על זכויות השירים, דבר די משמעותי כשפאף דדי, נוטוריוס ביג, א טרייב קולד קווסט, דה לה סול, ביג דדי קיין, מרי ג'יי בלייג', TLC, ג'יל סקוט ודומיהם הם אלו שמסמפלים אותך. איירס גם מחזיק בבעלות על כל ההקלטות שלא נכנסו לאלבומים, כמות לא מבוטלת כשאינך עוזב את האולפן במשך כמעט שתים עשרה שנה. עובדה זו היא המאפשרת לו להוציא כיום סדרה של אוספים המציגים את המיטב מאותן הקלטות גנוזות, אלבומי ה"Virgin Ubiquity", שהראשון מהם יצא בתחילת שנה שעברה והבא מתוכנן לחודשים הקרובים, בזכותו של פיט אדקרוואה מהלייבל הבריטי BBE, מעריץ שרוף של איירס שהתחרפן כשנודע לו על קיומם.
אפריקה, מרכז העולם
ב-1980 נסע איירס לניגריה, שם השתתף במסע הופעות משותף עם פלה קוטי ולהקתו "ניגריה 70", ובכך סימן עוד וי על נקודה היסטורית משמעותית בתולדות המוזיקה, האפרוביט, חיבור שהוליד כמה אלבומים משותפים. באותם שנים החל גם איירס להרחיב את פעילותו כמפיק, בין אם באמצעות חברת התקליטים העצמאית שלו, Uno Melodic Records, האחראית למספר לא מבוטל של פניני Fאנק ואר-אנ'-בי נשכחות (חפשו את האוסף המעולה שיצא ללייבל לפני שנתיים The Uno Melodic Story), וכן הפקות עבור אמנים כריק ג'יימס, הרבי הנקוק וג'ורג' בנסון.
עם תחילתן הניינטיז הגיע הרנסנס של איירס, שנעלם מעט כאמן פרונטלי בסופו של העשור הקודם, הודות להיפ-הופיסטים שסימפלו אותו בלי הפסקה ולסצינת האסיד ג'ז, הבריטית בעיקר, שלה היה איירס מודל ראשי לחיקוי והשפעה מכרעת, ושאבותיה הם בעצם אותם תקליטני ג'ז-דאנסינג שהנחילו אותו לקהל הרחב. עד היום ניתן לשמוע את השפעתו, בין אם בצליל הרך של סצינת הנו-סול העכשווית או באגף הג'זי של סצינת הברוקן ביטס, שמתחקים אחרי המבנה המוזיקלי של שיריו ומעדכנים אותו, בקאברים ובהומאז'ים, כשמו של הלייבל 2000 Black. רק מלהעיף מבט קצר על שיתופי הפעולה של איירס עם הקרם של תעשיית המוזיקה ניתן להתרשם מהחדות של חושיו השתתפות בהקלטות ובמסע ההופעות של פרויקט Jazzmatazz של הראפר גורו מ-93', שיתוף פעולה עם הרוטס בשיר "Proceed" שהופיע בפרויקט "רד הוט אנד קול" ב-94', השתתפות באלבום "Nuyorican Soul" של מאסטרס אט וורק ב-97', אתם גם המשיך לשתף פעולה אחר-כך, קטעי האוס עם מפיקים כדניס פרר, סקוט גרובס ו-Renovation Unlimited לאחרונה, ורק בשנה שעברה זכה לרימיקסים מאת מפיקים מבוקשים כאושונלדה וג'ואי נגרו. האלבום האחרון שלו, "Mahogany Vibes", יצא בשנה שעברה, וכולל שלושה קטעים עם אריקה באדו ושניים עם זמרת הסול האגדית בטי רייט. המוניטין של הופעותיו הולך מרחק רב מלפניו, כפי שמשנת 88' הוא מופיע על בסיס שנתי קבוע במשך לפחות שבועיים סביב חג המולד במועדון הג'ז המפורסם בלונדון, "רוני סקוט'ס", שם הוא מחזיק בשיא של הופעות סולד-אאוט - גם לאחר כל כך הרבה שנים, הכרטיסים אליהן אוזלים לגמרי, לפעמים אפילו מספר חודשים לפני מועדם.
עשרה הדרנים
1. "Everybody Loves the Sunshine" מפגש נדיר של תרבויות שנות ה-70 מהפכת ההיפיז פוגשת את הסול השחור בשיר הצ'ילאאוט המושלם ביותר אי-פעם, וללא ספק הלהיט הגדול ביותר של איירס. ויש גם את "Daylight", סוג של שיר המשך לסאנשיין, שאינו פחות יפה ממנו.
2. "We Live in Brooklyn Baby" בשביל למתוח עוד ועוד את מקצב התופים שפותח את השיר ההורס הזה (שנכתב דווקא על-ידי חבר היוביקוויטי, הארי וויטקר), המציאו תקליטני ההיפ-הופ הראשונים את ההלוך וחזור בין שני עותקים של אותו תקליט
3. "Coffy is the Color" שיר הנושא מתוך הפסקול שעשה ב-73' לסרט הבלקספלויטיישן בכיכובה של פאם גרייר, שחלקים ממנו הופיעו גם בפסקול הסרט ג'קי בראון של קוונטין טרנטינו
4. "Life is Just a Moment (Parts I&II)" אז פשוט תהנו מהם. Fאנק שמח וחיובי במיטבו
5. "Sweet Tears" ו-"Get on Up, Get on Down" להיטי ג'ז-Fאנק של איירס, שצמחו מעלה מהמועדונים אל המצעדים, ושאת הראשון מביניהם ביצע מחדש ב-97' עם מאסטרס אט וורק באלבום המופת שלהם "Nuyorican Soul", ואת השני ציטט באופן נרחב בשת"פ הנוסף ביניהם מלפני שנתיים, "Our Time is Coming"
6. "Running Away" להיט מועדוני הדיסקו שמיום צאתו מבעיר את רחבות הריקודים, קלאסיקה בתחנות רדיו של מוזיקה שחורה בארה"ב ובאנגליה, והמאיים הרציני על תואר להיטו הגדול ביותר.
7. "Africa, Center of the World" ו-"2000 Black" - הבולטים מבין הקטעים שהקליט עם פלה קוטי והמתופף טוני אלן, ממציאי האפרוביט, בעקבות מסע ההופעות המשותף בניגריה ב-1980.
8. "He's a Superstar" דו יו בליב אין גיז'ס קרייסט?
9. "Love Will Bring Us Back Together", "Searching" פשוט כי אוסף מוצלח של איירס לא יהיה שלם בלעדיהם.
10.סילביה סטריפלין, "You Can't Turn Me Away" / ריק הולמס, "Remember to Remember" שתי דוגמאות יפהפיות ליכולת ההפקה של איירס, שהוקלטו במסגרת הלייבל הפרטי שלו, Uno Melodic Records