ברוך שעשני גבר

אם טור ביקורת לא היה אמור לכלול כמה מאות מלים מנומקות, בטח הייתי כותבת "אין, אין, אין על בלייזר. מתה על העיתון הזה. הוא פשוט גדול". המאמינים והעצלנים מוזמנים להסתפק בהמלצה תמציתית זו, השאר מוזמנים להמשיך לסיבות.

המאפיין החשוב ביותר של "בלייזר" הוא הומור. הוא לא לוקח את עצמו ברצינות. סליחה, הוא לוקח את עצמו מאוד ברצינות בכל מה שקשור לצד המקצועי - כותבים כשרוניים, עיצוב גרפי אלגנטי למדי, עריכה אינטליגנטית וכך הלאה. אבל הוא מסרב לקחת ברצינות את כל שאלת השוביניזם פמיניזם, ובתוך כך מביא את הנושא לקיצוניות. למעשה המגזין הוא שוביניסטי במוצהר, אבל רק על פניו, שוביניסטי עם קריצה. מה זה קריצה? כזאת שהופכת למין ראנינג-גג מטורף, בדיחה שחוזרת על עצמה וכל הזמן מצחיקה יותר ויותר. רוח שטות מוחלטת שורה על כל העניין, והופכת את שאלת השוביניזם ללא רלוונטית.

לפיכך, מי שנעדר (או נעדרת) חוש הומור בהקשר הזה, מוטב לו (או לה) שירחקו מ"בלייזר", שיש בו המון מחשופים, המון בדיחות על בלונדיניות, ואילו המילה "כוסית" היתה מוצאת אל מחוץ לחוק, היה מספר העמודים בו מצטמצם ב-90%. חשוב לציין, אגב, שלא רק נשים ופמיניסטיות לא נלקחים ברצינות, אלא גם גברים (ראו כותרת המאמר "אסור להעלות את המהירות המותרת. למה? כי אתם חרא של נהגים, זה למה").

יש ב"בלייזר" תוכן עניינים מבדר (למשל "עמוד האש – כמו שבטח הבנתם מהכותרת, הלכנו לבדוק 7 מועדוני חשפנות"); מגוון מיני-פרויקטים המדרגים כוסיות בכל מיני תירוצים (שחקניות קולנוע שסרטים איתן יוצאים בקרוב, טניסאיות רוסיות); ומדור מטורלל בשם ברווז עיתונאי, שבו בודקת המערכת דברים עבור הקוראים (מתי נרטבים יותר בגשם – כשרצים או כשהולכים). בתחום הכתבות הרציניות יותר, שיטוט בין מקומות בהם יכול חילוני לקבל את פני השבת (אל תיבהלו, זה לא באמת רציני, אלא ביקורת מסעדות במסווה), מדור בישול (דגים – גיחי גיחי), ביקורת דיסקים, ביקורת ספרים, ביקורת משחקי מחשב, השוואה בין מכוניות (איזה מכונית יותר מגניבה!) ועוד ועוד ועוד.

לא סתם אני כותבת "עוד ועוד ועוד". לא מדובר בעצלות עיתונאית. "בלייזר" מלא בתכנים. אפשר להחזיק אותו חודש בשירותים, וכל הזמן יהיה מה לקרוא (מניסיון). התכנים מגוונים, ורובם קלילים מאוד בגישתם, ואפשר ללמוד מהם היטב איך עושים משהו שהוא גם אינטליגנטי וגם פאן.

לרעתו יאמר, שמלבד החשיפה המופרזת שהוא נותן למותג החשוף למוות ממילא "יאיר לפיד", "בלייזר" גם גורם לנשים לחזור לשלב נמוך בהתפתחותן הרגשית, השלב בו הן רצו להיות גברים. פשוט כי לנו אין מוצר כזה. לנו יש את "לאשה" הזקן, את "את" המתאמץ אבל לא ממש מצליח, ואת "Go" המחריד (שלמרבה התדהמה, חולק עם "בלייזר" את אותה עורכת אחראית - מרים נופך-מוזס). זה לא שבלייזר לחלוטין שונה ממגזיני נשים, גם הוא מעודד צריכה וגם בו טור עצות על מין, אבל הוא גם נותן לקוראיו את הטור של אחד הכותבים הטובים בעולם המערבי כיום (דייב בארי), הוא נותן ביקורות (כאמור לעיל), מארח כותבים כמו עפר שלח, ולא מתנשא על קוראיו בהנחה שהם מטומטמים.

ואגב נשים, למרות שיש ב"בלייזר" תמונות רבות של נשים מושלמות וחטובות שגורמות לכן להרגיש רע עם עצמכן, עדיין יש בו הרבה פחות כאלה מבכל מגזין נשים/אופנה ממוצע.