עושים שוק עם סורמלו

כל שחקן רוצה שיאהבו אותו, ואת יוסי בנאי לא קשה לאהוב. שימו מולו מצלמה, והוא פורח. סרטו של רם לוי, "מכתבים ברוח" (ערוץ 2, יום שני, 21:30) לוקח את בנאי אל תחנות התרבות שלו - בירושלים, בתל אביב ובפריז, אל נסים אלוני, חנוך לוין וז'ורז' ברסנס. הסרט בנוי כסדרת מכתבים שבנאי כותב לאנשים שעיצבו את חייו, אבל זה רק תירוץ סגנוני, כי הדרך המתאימה ביותר לכתוב מכתבים כאלה היא פשוט לשמוע את בנאי מדבר. והסרט לוקח את החוויה המענגת הזאת עד הסוף.

יוסי בנאי יודע לספר סיפורים. כל דבר מזכיר לו סיפור. לסיפורים שלו יש מבנה פתלתל, מפנה מפתיע, פאנצ'ליין וגם מוסר השכל קטן, לא צפוי, אף פעם לא בנאלי. כשיוסי בנאי מספר סיפור, הוא לא לבד: מאחוריו שושלת ארוכה של מספרי סיפורים, שהתחילה בפרס והמשיכה בירושלים. כששומעים על הסבא האגדי אליהו יעקב בנאי, שהיה מתחיל ערב ב"היה היה פעם מלך אחד" ומרתק אליו קהל גדול של בני משפחה ושכנים, אפשר להבין מאיפה צמחו יוסי בנאי, יעקב בנאי, גברי בנאי, אהוד בנאי, מאיר בנאי, יובל בנאי, אורנה בנאי, אביתר בנאי, ובטח עוד הרבה אחרים שלא הוזכרו, שיהיו בריאים.

וכשיוסי בנאי מבקר בשוק מחנה יהודה, השוק חוזר למימדיו האמיתיים. דורות של פוליטיקאים מושחתים שממשמשים עגבניות, מנחיתים צ'פחות ומסתחבקים עם הרוכלים "העממיים" מול המצלמות הצליחו כמעט לקלקל את השוק הזה, או לפחות את האופן בו הוא מצטלם. הם טבעו אסתטיקת שוק מצולמת, בה הכוכב/פוליטיקאי/מנחה הטלוויזיה יורדים אל העם כדי למכור לו לוקשים ועוברים בין הדוכנים כשמצלמת כתף מלווה אותם ברוורס. הרוכלים מוכרים עגבניות, הכוכבים והפוליטיקאים מוכרים אשליות, השוק נמכר בזול לצופי הטלוויזיה, ואף אחד לא באמת קונה את זה. כשיוסי בנאי עובר במחנה יהודה עם צוות הצילום של רם לוי, השוק אותו השוק, הרוכלים אותם רוכלים, העגבניות אותן עגבניות. לרגע נעתקת הנשימה - איך הם יעברו את הסצנה הטעונה הזאת בלי ליפול למלכודת קלישאת השוק המבחילה? אל חשש. יוסי בנאי אינו בנג'מין ניתאי שירד השוקה. זה באמת היה הבית שלו. הרוכלים עוד זוכרים את אמא בנאי עם הפתיליה שלה, זוכרים את יוסי הקטן. גם גיבורי השירים של בנאי עדיין שם. קולנוע רקס כבר לא קיים, אבל סימון ומואיז הקטן קיימים גם קיימים. גם בניו של אזורה מוכר הסחלב ממשיכים למכור מיץ משמש כתום, והם היו מחבקים אותו גם אם הוא היה סתם איזה יוסי, לא כוכב מהטלוויזיה. רק רחוב האגס (ההוא מהשיר של אהוד בנאי) שינה את שמו והפך בינתיים לרחוב אליהו-יעקב בנאי, על שם הסבא הגדול.

הפוליטיקאים הפקיעו את השוק, ויוסי בנאי מחזיר אותו הביתה. ביקור שלו במחנה-יודה, שלא מסתיים אחרי שלושים שניות ועובר לאייטם החדשות הבא, הוא חוויה טלוויזיונית מתקנת. זה רק פרט קטן בסרט הנעים והמלא הזה, שכדאי מאוד לראות.

* "מכתבים ברוח" ישודר בערוץ 2 ביום שני, 28 במאי, בשעה 21:30