על מי שפיר

הסרטים של מייק לי לא זקוקים להמלצות, רק למזג אוויר חורפי וקודר. הגאון הבריטי שייצר את "ערום", "סודות ושקרים" ו"מותק של חיים" מכה שוב, ומביא אל המסכים את "וירה דרייק", סרט נוסף מאסכולת הבאסה הקיומית בה הוא מתמחה. הסרט החדש, כמו רוב סרטיו הקודמים של מיסטר לי, הוא יצירה כתובה היטב, מסוגננת, מרגשת ויפהפיה. התסריט מדויק וחד כתער, העיצוב אפלולי ומינימלי והמשחק, במיוחד זה של הגיבורה, מסחרר. העובדה שהצופה הממוצע עלול לצאת מהקולנוע עם סל מחשבות אובדניות לא ממעיטה כהוא זה מגדולתה של היצירה, אבל כן מנפקת לפחות סיבה אחת טובה לוותר על התענוג. אין מה לעשות - ככה זה עם מייק לי.

הסיפור הוא על וירה דרייק, אשת משפחה בת המעמד התחתון שמנקה בתי עשירים לפרנסתה. טוב ליבה וחוויה של ילדות ללא אב מביאים אותה לעזור, בניגוד ברור לחוק, לנשים צעירות שנכנסו להריון בלתי רצוי ומבקשות להפיל. את זממה היא מבצעת באמצעים פרימיטיביים וללא הכשרה, אולם עבור רבות מהנשים הצעירות וירה דרייק היא המפלט האחרון. וכך מתנהלים החיים פחות או יותר על מי מנוחות (או על מי שפיר), עד שיום אחד מתדפקים על דלת ביתה של דרייק שוטרים המבקשים לעצור אותה.

הטרגדיה שיצר מייק לי לוקחת את ורה דרייק אל מסע ייסורים שאין גאולה בסופו. הוויה דולורוזה שלה מזעזעת את משפחתה עד כדי סכנת פירוק, ומותירה אותה לבדה מול מערכת חוק חסרת פשרות. מי שמכיר את עולמו של הבמאי לא יופתע ולא יטרח למחות בלבו מול העוול שעושה התסריטאי לגיבורה שלו. ככה זה אצל מייק לי – אם רואים אור בקצה המנהרה עדיף לברוח, זה פנס של קטר בדרך אליכם.

הנרטיב הנוצרי של "וירה דרייק", בו לוקחת אישה אחת פשוטה וטובה את חטאי העולם על כתפיה מבלי להביע התנגדות מקבל זווית מעניינת בשל השנה בה בחר הבמאי-תסריטאי למקם את ההתרחשות. בלונדון של 1950 הפלות נחשבו לרצח מתועב. המרחק של הצופה ויחסו המודרני לנושא משמש כמלקחי ברזל ביד היוצר – דרייק בוחרת לקבל את הדין בראש מורכן ולא מנסה להשיב מלחמה, למורת רוחם של רודפי הצדק שבקהל. מערכת הערכים המיושנת של הדמויות מעניקה לנו, הצופים, הזדמנות להביט מהצד בדרייק כשהיא מקריבה את עצמה על מזבח מתפורר שעבר זמנו.

עקב אכילס של דרייק, הוא טוב ליבה ורצונה לעזור. גורלה נגזר ממעשיה, וחטא הגאווה שלה הוא העשייה בניגוד לחוק. אבל בטרגדיה היוונית-בריטית של מייק לי אין "דאוס אקס מכינה" ואין בטיח. יש רק השלמה שקטה וכנועה עם העונש. קנקן התה מעולם לא הרגיש גלמוד כל כך.

לי הלך על עיצוב אפרורי-מונוכרומטי המנוגד לאופיים אוהב החיים של הגיבורה ומשפחתה. המשחק המרשים של אימלדה סטונטון ("על תבונה ורגישות", "מהומה רבה על לא דבר") זיכה אותה בשלל פרסים, וגם השחקנים האחרים (ובעיקר דניאל מייז, רות שין ואדי מרסן) עושים עבודה מופלאה. אין ספק - "וירה דרייק" מוכיח שוב את ייחודו של מייק לי כאחד היוצרים הבריטיים החשובים של התקופה האחרונה. זה שתצאו מהסרט בהרגשת עצב וחוסר תקווה זה כבר סיפור אחר. אבל אין מה לעשות – ככה זה עם מייק לי.