עם עלייתה של תוכנית "השגריר" על המסך היה נדמה שמישהו בקשת בודאי איבד את שיקול דעתו והרבה יותר מזה. מי ירצה לראות תוכנית שמבוססת על הסברה, פוליטיקה ומדיניות החוץ של ישראל? בשביל זה יש לנו את עמנואל הלפרין. יתר על כן, "השגריר" אינה מנסה להסתיר את האג'נדה הציונית- לאומית שלה, נהפוך הוא. כל פרק דוחס יותר ציונות וגאוות מדינה מאשר שלוש שנים של היסטוריה יהודית בתיכון. אבל דווקא פה, באותה ציונות בוטה שאינה מתביישת בעצמה, טמון סוד המשיכה העצום של התוכנית, שפונה ישירות, אם לצטט את רינה מצליח, אל המיתר היהודי. לאורך הפרקים שחלפו יצרה "השגריר" תרכובת ייחודית של ריאליטי, תככים ומתח מיני מתובלת בארומה לאומית. יפי הבלורית והתואר גרסת 2005.
יתרון נוסף ש"השגריר" מציבה לעומת הריאליטי נוסח "פרויקט Y" אליו התרגלנו, הוא דמויות המשתתפים אותם כינסה. מתברר שכן יש אנשים רהוטים בישראל. בין אם תסכים לדעותיהם או לא, תשנא או תאהב את אופיים הבולדוזורי והתככני, כל משתתפי "השגריר" הם אנשים חכמים, חריפים למדי, שיודעים להתנסח ולייצג את עצמם בכבוד.
אך נימוסים בצד, אנחנו עדיין בג'ונגל וגם בתוך המשתתפים היו מצטיינים יותר ומצטיינים פחות, וכך אחרי תהליך מיון ארוך נפטרנו מרונה הבכיינית, אמיר החתיך, איתי השחצן ועוד רבים ולא כל כך טובים שנופו על ידי השלישייה העשויה ללא חת. עכשיו נותרנו עם הנבחרת המובחרת: יעל, שלעומתה נראית אלקסיס כילדה תמה בגן שעשועים, עידן החמוד, איתן החלקלק, מהרטה המלכותית וצביקה הכריזמטי. מי יזכה בכרטיס לניו יורק?
חצי גולאש
חצי הגמר, שהתקיים בבודפשט, היה מותח ופתלתל. מהרטה ויעל נתקעו בחוסר שביעות רצון בולט, באותו חדר מלון, ואילו עידן ואיתן התבאסו שהם לא חולקים אותה מיטה. רק צביקה, שתמיד שמח בחלקו, ניגן בגיטרה בנגב בשיא הסבבה. הרביעייה יצאה בינתיים לשלל מפגשים בבודפשט שאת השיא הרגשי היה אמור לספק איתן המשויף שחשף לראשונה צד רגיש ומירר בבכי בזמן שישבה החבורה באולפן בו למדו ילדים הונגריים עברית. צד רגיש, עלק. שימכור את זה לסבתא. בטח צבט את עצמו והחביא אבקת בצל בעפעפיים כדי להוריד לעצמו דמעות ולהשיג עוד מספר נקודות.
לאחר מכן הגיע תורה של המשימה הגורלית: הרצאה בפני בני נוער יהודיים-הונגריים, שנועדה לשכנע אותם לעלות לארץ לשנה. עידן ניסה לרכב על שיווק אוניברסיטאות ושוק ההיי-טק, יעל תיארה את ישראל כמקום חם וחברותי ואפילו חילקה קופונים לרכיבה בת 24 שעות בתל אביב על אופניים (לא כולל תעודת ביטוח מנהגים עצבנים), מהרטה נתנה סוף-סוף את סיפור עלייתה המרגש ואיתן, תמיד הבחור מגיא פינס, הגדיל לעשות וצילם סרט הסברה קצרצר של כוסיות, כוסונים, ים ומועדונים.
הפגישה עם ביבי הייתה כבר יותר קשה לעיכול. אל מול ארבעת הנלהבים, התיישב לו להטוטן המילים והבהיר את מדיניות ההסברה סטייל ביבי. שבו עם ידיים פתוחות, חזרו על אותו משפט עשר פעמים, אמרו רק מה שאתם רוצים להגיד ובעיקר אל תתנצלו. כי "בפני מי יש לנו להתנצל?". אולי באמת לא בפני הג'יהאד, ביבי, אבל אולי בכל זאת בפני איזו ילדה בת 13 שמקבלת מדי פעם בטעות איזה פגז לפנים.
נושף בעורף של שרה
עם זאת, אכן היה דבר מהותי אחד שנחשף בפגישה עם ביבי. עד עתה שכנעו אותנו להאמין כי המתח המיני העיקרי בסדרה התפתח בין יעל האסרטיבית לצביקה השרמנטי, אך כל מי שראה את התוכנית אתמול הבין כי הרומן האמיתי שנרקם היה בין איתן לביבי. אל מול המצלמה, בעיניים דומעות ופה פעור, דיבר איתן על ביבי בהתלהבות משל היה מעריצה בת 12 שנפגשת לראשונה עם ג'סטין טימברלייק. שרה, קחי זו לתשומת ליבך. איתן מגיע מאחור.
גם הבחירה באדם הראשון שיסע לניו יורק לא הייתה נטולת הפתעות. את ההצגה גנבה יעל המתוחכמת לבלי די שבחרה במהרטה, אויבתה המושבעת לנסיעה לניו יורק. היבחר זאב בכבש? מתברר שכן. בסופו של דבר בין איתן למהרטה שנבחרו על ידי הקהל בהונגריה, הכריעו צוות השופטים לטובת איתן. בחירה מבאסת עד בלי די. נכון, איתן מקצוען, דובר אנגלית רהוטה ויודע להתמודד מול התקשורת, אבל מה הם כישורים אלו, אל מול אנושיותה, רגישותה והדרת הכבוד של מהרטה האהובה? כפי שאמרו השופטים בעצמם הבחירה הייתה "בין הקונבנציונאלי והלא קונבנציונאלי". בסוף הם בחרו בצפוי ובבנאלי. בתוכנית שמתיימרת למצוא פנים אחרות והסברה חדשה לישראל, מדובר בבחירה מכעיסה. נשאר רק לקוות כי בפרק הבא יצטרפו אל החלקלק, צביקה ומהרטה. אם אחד משני אלו גם יזכה, אז אשרי.