אי שם, בגלקסיה רחוקה רחוקה

כולנו מבקשים אהבה וחיים יותר טובים. כל המנגנון העצום של החיים המודרניים מורכב מהדרישות הללו: מאיקאה ועד כריס מרטין. כולנו מדברים על זה, חולמים על זה, עובדים בשביל זה ושרים את זה. אף אחד מאתנו לא מפנטז לדוגמה על סוף העולם, או נהנה מתאונות דרכים, או חושב שפלסיבו היא להקה טובה. טוב, אולי אביב גפן. אבל בואו נעזוב את זה לרגע ונדבר על אדם שהפטיש שלו הוא הארמגדון שלנו וקרא לעצמו על שם גלקסיה כל כך רחוקה שאפילו דאגלס אדמס לא שמע עליה אף פעם. בואו נדבר על אנתוני גונזלס, או אם תרצו על M83. מוזיקאי צרפתי שהאלבום השני והשוגייזי שלו תיאר ערים מתות ורוחות אבודות וזכה להערכה ולהייפ, וחוזר אלינו כעת עם אלבום חדש. בואו נניח שחללית שהוא היה מארגן הייתה יוצאת לכוכב M83 ועליה היו נדחפים גם מלא מנהיגים חשובים וסלברטיז, והיא הייתה מתרסקת, והוא היה היחיד שנשאר בחיים. את מי הוא היה אוכל כדי לשרוד?

את שנאיה טוויין. אני מת על החזה שלה!

עד עכשיו הייתם שניים ב-M83. האם זה מה שקרה לשותף שלך לשעבר בלהקה, ניקולס?

לא. הוא עדיין בחיים, ומחכה לאלבום חדש של הלהקה שלו. הכל בסדר בינינו. כשהתחלתי להקליט את הדמו של האלבום הראשון הייתי לבד עם מקלדת וטייפ שמונה ערוצים. רק אחרי ששלחתי אותו לכמה לייבלים והתקשרו אלי מ-Gooom וביקשו ממני לכתוב עבורם אלבום שלם, צירפתי את ניקולס. טכנית תמיד הייתי לבד.

או.קיי, בוא נתחיל מהתחלה. תוכל להציג את עצמך לקוראים שלנו בצורה ג'ינגלית בבקשה.

היי, קוראים לי אנתוני גונזלס, אני בן 23, ללהקה שלי קוראים M83, ואני עושה מוזיקה מגיל 13. אני אוהב כדורגל, קולנוע, לעשות מוזיקה לבד, ולעשות דברים נוראיים.

באמת? מה הדבר הכי נורא שעשית בחיים?

כשהייתי בן 7 הלכתי לשכן שלי לשחק במשחקי וידאו, וגנבתי לאימא שלו שרשרת מלאה ביהלומים. הוא חבר שלי עד היום, אבל אף פעם לא סיפרתי את זה לאף אחד, זה סוד.

יש עוד דברים נוראיים שאתה מצטער עליהם?

כן. לסרב לבקשה של אימא שלי ללמוד לנגן על פסנתר בגיל 6 ובמקום זה ללכת לשחק כדורגל. להפסיק לשחק כדורגל בגיל 14 ולהתחיל לעשן חשיש. ולעשות רמיקס לפלסיבו.

זה היה קשה לגרום לשיר של פלסיבו להישמע טוב?

זה היה אתגר גדול. זה היה קשה מדי בשבילי, ועשיתי שיר מזוין שלהם, ואני מעדיף לשכוח את זה. היו לי המון סיוטים במהלך העבודה על הרמיקס. שמעתי כל היום את הקול של בראיין מולקו וזה היה נורא בשבילי. זה היה שבוע גרוע מאוד.


בואו נדבר על דברים חיוביים. מה האלבום האחרון שהורדת בסולסיק?

אני לא מוריד מוזיקה.

למה?

אני לא צריך לעשות את זה בעצמי כי כל החברים שלי עושים את זה, ואני צורב מהם את מה שהם הורידו.

אז זה לא שיש לך עקרונות ורעיונות לגבי "קבצים חוקיים" או משהו כזה.

ממש לא. אני חושב שהאינטרנט עשה אותי מפורסם, בגלל שהמון אנשים הורידו את האלבום שלי. ברור שזה מוזר, אבל לא איכפת לי שמורידים את המוזיקה שלי.

בגלל שאתה אדם עשיר עכשיו?

אני עדיין גר עם אמא שלי. אני מרוויח קצת כסף שמאפשר לי לממן את עצמי, הפסקתי לעבוד לפני שנתיים ועכשיו אני חי ממוזיקה ועושה מוזיקה כל היום, אבל זה מאוד קשה, כי אני לא עושה מוזיקה מסחרית.

כמה עותקים האלבום השני שלך מכר?

30,000. מכרתי הרבה באנגליה ובארה"ב. בצרפת לא קנו הרבה, וקשה לי גם לארגן כאן הופעות כי המוזיקה מוזרה מדי לאנשים כאן.

אתה יודע, בראין אינו, שעליו הצהרת כהשפעה הגדולה ביותר שלך, עזב את רוקסי מיוזיק כשהוא מצא את עצמו חושב על כביסה באחת ההופעות, זה קורה גם לך?

זה תלוי. לפעמים, שאני מתרכז בהופעה, אני לא חושב על כלום. אבל לפעמים כשהקהל לא מגיב למוזיקה, אני חושב על זה שבא לי לשחק כדורגל, או משחקי וידאו, או לראות סרט. אם לא הייתה לי חברה הייתי חושב גם מחשבות מסוימות על בנות מסוימות בקהל.

ועכשיו באלבום החדש אתה גם שר, ויש המון כלים חיים, וזה מרגיש רוקיסטי ובועט מאי פעם. בטח גם ההופעה שלך יותר טובה עכשיו.

כן. זה נכון. באלבום הזה רציתי לעשות מוזיקה יותר אנושית. החלטתי לעשות את האלבום עם מתופף ובסיסט אמיתיים. משהו מאוד אקוסטי. שילוב בין מוזיקה אלקטרונית, רוק ומוזיקה סינמטית. הקלטתי מקהלות ואני שר בכל הקטעים, חוץ מקטע אחד ששר בו סיאן מההרכב סיאן אנד בן. זה האלבום הראשון שאני עושה לבד לגמרי, בלי הרעיונות והגיטרה של ניקולס, ואני מאוד מפחד ממבקרי מוזיקה, וממה שאנשים יגידו על האלבום. אני מתוח מאוד לגבי ביקורות . זה חודש רע עבורי.

לפי חבר שלי, שהוריד את האלבום החדש שלך, זה הדבר הכי טוב שנשמע השנה.

אני שמח לשמוע את זה.

קראת לאלבום "Before The Dawn Heals Us", כיצד אתה מתכנן לעשות את העולם הזה למקום טוב יותר?

זו לא הייתה הכוונה שלי, לרפא את העולם. בשביל זה יש את מייקל ג'קסון. אני אוהב את העצבות. אני לא אוהב שהדברים שמחים וכל זה. אפילו בסרטים אני מעדיף שהכל יהיה דרמטי.

לכן תלויה לך באולפן כרזה ענקית של "קראש", שמספר על אנשים עם פטיש של תאונות דרכים?

אני חולם לעשות קליפ לקטע "אל תציל אותי מהלהבות" ולשים בו סצינה מ"קראש". אני אוהב תמונות של תאונות אכזריות, ומכוניות מתרסקות. זה הפטיש שלי. אני לא יכול להסביר מדוע.

אולי זה בגלל שאתה לוקח סמים יותר טובים מרוב המוזיקאים?

אני לא לוקח סמים יותר. אבל כשהייתי צעיר ולקחתי, היו לי המון סיוטים, וניסיתי לשחזר אותם במוזיקה שלי. אני מאוד אובססיבי לגבי המוות. לפעמים אני שמח ואוהב את החיים שאני חי, אבל רוב הזמן אני לא, ולגבי זה אני באמת לא יודע למה.

תיארת פעם את המוזיקה שלך כבנויה "משכבה של קלידים, ועוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת". זה נשמע כמו עבודה מונוטונית ומשעממת, אולי בגלל זה אתה לא אוהב את החיים?

זו לא עבודה קשה ומעניינת כמו לכתוב טקסט, אבל זו הייתה הדרך שלי באלבום השני. בחדש השתדלתי לעבוד אחרת. אני רק לומד כרגע איך עושים מוזיקה. זה לא שהמוזיקה שלי היא מקורית או עם סאונד חדש או משהו, אבל גם אייר למשל, שהם אדירים, לא עושים מוזיקה שלא עשו בסבנטיז או מוזיקה מקורית. אני חושב שזו רק ההתחלה עבורי ושאני לא כל כך טוב עכשיו, ושיש לי המון התקדמות לעשות, אז אני לומד ומקנא כל הזמן ברדיוהד, סיגור רוס ומיי בלאדי ולנטיין.

ובהתחשב בכך שלא יצא אלבום של מיי בלאדי ולנטיין כבר כמה שנים, מה בכל זאת אלבום השנה של 2004 שלך?

אני מעריך את האלבום האחרון של סיאן אנד בן ואוהב מאוד את טי.וי און דה רדיו.

ומה האלבום הכי נורא של 2004?

האלבום של מארון 5.

אתה רוצה לומר לעם בישראל מדוע הם צריכים לקנות את האלבום החדש של M83?

ניסיתי לכתוב אלבום כן ולכתוב שירים טובים, ועשיתי את זה בזמן קצר וזה היה מאוד קשה ומאוד מלחיץ. אני אוהב את האלבום הזה, ואני חושב שזה האלבום הכי טוב שלי. ברור לי שכל מוזיקאי אומר את זה על האלבום החדש שלו, אבל אני אוהב אפילו את השמות של הקטעים.

גם את הרצועה השישית שנשארה ללא שם.

כן. קראתי לה גאנס נ' רוזס, אבל ברגע האחרון החלטתי שאני לא יכול לקרוא לקטע שלי בשם הזה, אז השארתי אותו ללא שם. אני אוהב את "Welcome To The Jungle", אבל אני בטוח שהאלבום הבא של אקסל רוז יישמע חרא. ואני לא רוצה להסתכן.