תשברו להן את העצמות

כשנחתה בישראל לפני כשנה "הברבור", תוכנית הריאליטי של עולם הפלסטיקה, החלו אט אט צופי טלוויזיה מסוימים, ובעיקר מסוימות, להודות בחצי חיוך עקום כי הם צופים נלהבים של התוכנית. "נו, מה אני אעשה? זה ממש ממכר, אני מתה לדעת איך הן יוצאות בסוף", התוודתה פעם אחר פעם חברה טובה מעולם האופנה, שהשתבשה עליה דעתה למראה סכין המנתחים של כת הבלונד המחומצן, שפתי הקלוגן ושדי הסיליקון. בניגוד לריאליטי תחרותי נוסח "הישרדות", בו משתתפים אנשים מאוזנים נפשית באופן יחסי, עליית העונה השנייה של "הברבור" ביס וויקאנד אתמול בלילה (שבת), מציבה בפני הצופה לא פחות ממבחן מוסרי. האם תשב ותהנה למראה סבלן של נשים מצולקות נפשית ששונאות את עצמן? האם תתרום גם אתה להנצחה של סטריאוטיפ יופי מלאכותי לחלוטין? האם תיסחפי גם את ללא שמץ של ביקורתיות לאובססיה של החיצוניות?

בהמשך ישיר לקרקסי החריגים שנערכו במאה ה-19 באירופה ואמריקה, הפרק הראשון של העונה השנייה מכנס את כל 16 הנשים שאותן הכניסו למפעל שאיבת השומן, שבירת הלסתות, עקירת השיניים וניתוץ עצמות הלחיים של "הברבור". הנה עולות המפלצות לשעבר, בת' עם קפלי השומן, דון בעלת השיניים הרקובות, סנדי אינגל עם שיער הפנים ומרני עם האף העקום. ראו כמה כולן נראות "נפלא" עכשיו. כמעט כולן נשואות באושר וכולן כולן, גם אם צחקו עליהן כל החיים, גם אם הוריהם ובעליהם קראו להן ממוצעות – בטוחות בעצמן ומאושרות. אז מה אם הן עסוקות באופן כפייתי במה שהן אוכלות, אז מה אם הן מוטרדות כל דקה מהיום אם הן העלו קילו, אז מה אם הן כולן נראות עכשיו כמו יצורים מה"אקס פיילז". העיקר שהן נראות "נהדר". החטא הגדול של "הברבור" אינו טמון בכך שהתוכנית מעודדת ניתוחים פלסטיים, אלא בכך שהתוכנית מנציחה את התוצאות המלאכותיות של ניתוחים אלו כסטנדרט יופי מקובל.

הרי אי אפשר להיות תמימים, העולם אכן מתנהל פעמים רבות על פי קריטריונים חיצוניים. יופי עוזר לטפס בסולם הדרגות וכולם רוצים להיות סקסיים ומושכים. אין רע בניתוח פלסטי אם הוא נותן לאדם להרגיש טוב עם עצמו, אך צוות "הברבור" בוחר פעם אחר פעם נשים מלאות שנאה עצמית, מוזנחות ודיכאוניות, שתולות את כל מה שהשתבש בחייהן במראן החיצוני ומלמדן כי החזות היא פני הכול. במקום לעזור להן בצורה הדרגתית לשפר את עצמן ולהשלים עם עצמן ועם מגבלותיהן, כת "הברבור" לוקחת נשים אלו ומשפצת את גופן משל היה מכונית סוסיתא במוסך של האחים לוי.

החטא החמור עוד יותר ב"ברבור" הוא שכל אותו מפעל ניתוחים קיצוני נעשה תחת האצטלה של "שינוי פנימי". אותו מהפך פנימי נעשה בעזרתה של הפסיכולוגית ד"ר לאני במשך ארבעת החודשים שבהם המתמודדות מסתובבות עם תחבושות ונראות כחניבעל לקטר. לאני באמת חייבת להיות חתיכת תרפיסטית מעולה אם הצליחה במספר חודשים בלבד לשנות לחלוטין את ג'ניפר המצולקת, שבגיל שש ננטשה על ידי אימה לבד בבית, נלכדה בשריפה וכונתה במשך שנים על ידי ילדים "פני צלקת". כבוד ללאני, יש מצב אפילו לפרס נובל או לפחות עץ ב"יד ושם".

במהלך הכנס של 16 המתמודדות לשעבר, נזרקים לחלל האוויר משפטים כמו "אני בכלל לא מתרכזת כעת במראה החיצוני שלי, אני פשוט מתרכזת בשינוי הפנימי שלי". משפט זה נשמע מופרך לחלוטין כשאומרת אותו קלי אלמי, שעברה הגדלת חזה, הרמת שדיים, שאיבת שומן, ניתוח אף, הרמת עפעפיים ובילתה "להנאתה" כל יום שעתיים במכון הכושר והתחייבה לאכול אך ורק 1200 קלוריות ביום. כל דקה ודקה שחולפת מתקשקשים הם ב"ברבור" על הנפש, על השלמה עצמית, על קבלה פנימית ואחריות לרגשות של עצמך, אך למעשה מתבסס כל אופיין החדש והמחודש של המתמודדות על חזותן המלאכותית. מה תעשה קלי החדשה כשתלד עוד פעם ויהיו לה, חס וחלילה, סימני מתיחה? איך תרגיש כשתגיע לגיל ארבעים ויופיעו הקמטים? האם באמת יחזיק מעמד אז אותו שינוי פנימי "עמוק" שמראש נובע אך ורק מסכין המנתחים? את פרק הסיום הזה כבר לא נראה בטלוויזיה.

הברבור, יס וויקאנד, שבת, 22:00