סדום ועמורה, אל תשאלו. לפני שנה סיפרה לי ננסי שוורצמן, המנהלת הקריאטיבית של המגזין הניו יורקי "Heeb", על כוונותיה לצלם סרט פורנו יהודי. מה זאת אומרת למה, כי זה נורא מגניב, כמובן. זו בעצם בקליפת אגוז תמצית העניין של "Heeb" - היב היא מילת גנאי ליהודי, המקבילה לניגר של האפרו-אמריקאים. וניגרז הם מגניבים, אז למה שהיבס לא יהיו? במסגרת המגזין שיוצא בארה"ב בכל רבעון, נוכל לשטוף את עינינו בשלל הפקות אופנה עליהן מנצחת שוורצמן, שעניינן האדרת האף הארוך, השיער המתולתל, הגוף הנשי המלא והחזה הגדול. אני חייבת לציין שהלוק הזכיר לי יותר את ספיישל "לילות ערב" בערוץ הולמארק מאשר את היהודים שאני מכירה, אבל שאלה יהיו הצרות שלנו.
ולמה סדום ועמורה? ובכן, לפני שבוע נזכרתי בחברתי ננסי ובתכניותיה היהודי-פורניות. הקשתי במנוע החיפוש את צירוף המילים jewish + porn במטרה לראות מה ההבדל בין הפורנו שלנו לזה של הגויים. לתדהמתי גיליתי שמדובר במגיפה של ממש. שלל מאמרים עליהם חתומים יהודים אמריקאים טובים מספרים לי שפורנו יהודי הוא הדבר החם ביותר ברשת. לא רק שרב מאוד חלקם של היהודים בעסקי הבידור למבוגרים (רון ג'רמי, טרייסי לורדס, נינה הארטלי, ג'ינה קוקס ואני לא צריכה להזכיר את אל גולדשטיין), אלא שמסתבר שהאינטרנט מלא כרימון בנערות עבריות המחדירות כלי יודאיקה שונים אל ערוותן היהודית השעירה ומתבלות את הסקס בהומור היהודי המפורסם שלנו. מהמאמרים עולה גם כי בדרך-כלל מדובר בגברים שלא נימולו הבועלים את נשינו עקומות האף. כן, ממש כמו הפורנו האמריקאי-ערבי שהפך נפוץ מאז מלחמת המפרץ הראשונה, בו נראים גברים אמריקאים פורקים את זעמם המיני על נשים ערביות, תולשים להם את הבורקה, דופקים להן את הרעלה ומראים להן מה זה להיות מוסלמיות, ככה בדיוק יעשה לנשותינו שבהרבה מהמקרים לבושות בבגדים חרדיים וחובשות פאות, בדרך כלל במקום לא אחר מאשר המקווה.
הבנט דה ג'ואיש פיפל סאפרד אינאף?
זה לא מסתיים כאן, ממש לא. במאמר שכתב ג'ושוע כהן ל"ניו יורק פרס", הוא מספר שההארדקור של ה-JP, הוא ה-HP (Holocaust Porn). כן, פורנו שואה, זה מה שהולך היום. כהן מסביר שמדובר בתמונות ובסרטים שמופקים היום, ונועדו להראות כאילו מדובר בתיעוד אותנטי של נשותינו במזרח אירופה שבימי מלחמת העולם השנייה, תוך שימוש בצילום בשחור לבן מגורען להגברת האמינות והגירוי. כהן מתאר תמונות בהן נראות נשים יהודיות כורעות עירומות באמצע רכבות עמוסות ועושות את צרכיהן לעיני כל, ועוד תמונה בה נראה קצין נאצי שופך מיכל בנזין לפיה של נערה יהודיה תוך שהיא משפשפת את איבר מינו. כאן כהן כותב (ולא רק הוא, גם הפמיניסטית הידועה אנדריאה דוורקין) את הנורא מכל הפורנו השואתי הוא עסק כחול-לבן. הוא מצולם ומופק כאן בארץ (כהן מציין בעיקר את אשדוד), בעזרתן האדיבה של יוצאות חבר העמים.
אתם מזועזעים? גם אני.
הייתי חייבת לראות את התמונות האלה.לכן הקשתי "holocaust porn", שום דבר. HP שום דבר. "holocaust sex", כלום. "nazi sex", "nazi porn", "holocaust fetish" - שום כלום. נאדה. אפס. רק סוסים טרויאנים למיניהם שהשתלטו לי על המחשב.
בהנחה שכישורי חיפוש המידע שלי באינטרנט הם סבירים ומעלה, ולא יכול להיות שתופעה שכזו תתקיים ללא נוכחות ברשת, המסקנה המתבקשת היא שמדובר בפברוק או לכל הפחות בהגזמה מפוארת. המצאה של אינטלקטואלים יהודים שמרגישים כי הם חייבים לרענן את סוגי התזכורת המבדלים את עם הסגולה מכל העמים, לגרום לזעזוע מעורר סימפטיה בכל מחיר. אולי כדי שתהיה להם לגיטימציה להמשיך להתעסק ביהדות שלהם ולא לאפשר לאיש לבקר אותם עניינית על פועלם התרבותי מחשש להישמע אנטישמי וגזען. כך תמשיך להיות תמיכה וימשיך להיות מימון למגזין כמו "היב", לראפר כמו "פיפטי שקל" והג'ו יוניט קרו שלו (כן, יש כזה ומה שיש לו להציע זה "היב-הופ" משמים מתובל בז'רגון יידישאי). ואוי לו למי שיפצה פה ויאמר שפיפטי שלנו הוא ראפר תת רמה. לא, פיפטי הוא ראפר חשוב, הוא ראפר יהודי. עלבון לפיפטי הוא עלבון לקהילה היהודית כולה. כך גם למעשה, יוצרים הכותבים מערכת הגנה מפני ביקורת על נושאי כתיבתם הם. הכותב הוא חשוב, הוא כותב יהודי, וכך הלאה. הם קושרים את זהותם בעבותות לזהות היהודית ההיסטורית ובכך יוצאים תמיד חסינים תחת מטריית אלפיים שנות הייסורים שעבר העם היהודי. הרי אחרת, אנחנו סתם עם ככל העמים ונימדד באותם קריטריונים כמו כולם. נאלץ להוכיח את עצמנו בעוד תחומים פרט להיותנו יהודים. נצטרך למשל לעשות ראפ שעומד בתקן העולמי, ואולי, ירחם השם, לאמץ לעצמנו זהות מעניינת מקצועית ותרבותית, לא רק גנטית.