אין להן את זה

כשהייתי ילד, אבא היה חוזר ואומר לי שהמשפחה מעל הכל. ובאמת, תמיד חשבתי שדבר לא יוכל להפריד ביני לבין משפחתי, לא חשוב מה יקרה. עד אמש. אתמול, ברבע השעה הקצרה של ספיישל "דייט לסטרייט" לטקס האוסקר, נשבעתי שהיום בו אחת מאחיותיי הקטנות תודיע לי שהיא הולכת להופיע בתוכנית שידוכים יהיה היום בו המשפחה הזאת תתפרק. ואבא שלי יכול לאיים עד מחר בנישול מהירושה.

מי אתן, הבנות (או הבנים, אבל הפעם נתמקד בבנות) שהולכות לתוכניות השידוכים? אבל הפעם באמת, מי אתן? איפה אתן נולדות, גדלות, מתחנכות? אנא ספרו לי מה הסיפורים שהקריאו לכן לפני השינה על מנת שאדע לא להקריא אותם לילדי. בבקשה גלו לי על איזה קורנפלקס ניזונתם, שאדע לא להאביס בו את בנותיי. אין לכן בושה? אתן לא נבוכות? וגם אם אתן לא, היו בטוחות שאני נבוך מספיק בשביל כולכן. האם אותו רצון פולני קמאי למצוא חתן הוא כה עז, האם השאיפה השטנית ל-15 דקות של תהילה היא כה בוערת, עד שלא איכפת לכן לדרוך ולרמוס כל גאווה עצמית אפשרית שאולי היתה בכן? רבע השעה שביליתי בחברתכן אמש היתה כשני בקבוקי שמפו שנשפכו לתוך עיני.

איפה הצליחה ההפקה החרוצה של "דייט לסטרייט", שאת ידיה אני מחזק, שצריכה להתעסק עם כל הטיפוסים הנואשים הללו שפוקדים את התוכנית, למצוא לא אחת, לא שתים, לא שלוש, כי אם עשר (!) עלמות אין-חן לחרב בהן את זמננו? עשר בחורות החולקות שתי מטרות - הראשונה, לטוס ללוס אנג'לס חינם אין כסף ולהתחכך בכל המי ומי בטקס האוסקר. השניה, להפוך לסלב.

כמובן שאלו אינן המטרות הרשמיות. המטרה הרשמית היא למצוא לזוכה המאושרת שידוך בהוליווד, או כפי שאומר הקומוניקט - "בלוס אנג'לס היא תצא לדייט עם בחור ישראלי, או בן למשפחה ישראלית המתגורר שם, ואולי (כך אנחנו מקווים) תחזיר אותו אתה לישראל". אז מה צריך לעשות בשביל למצוא חתן ב-L.A, אתם ודאי שואלים. לא הרבה, מסתבר. בשלב הראשון יש להתרוצץ ברחובות עם תיבת תרומות, חמש הבנות שיאספו כמה שיותר כסף מהעוברים ושבים יעלו לשלב הבא. או במילים אחרות, אל השלב הבא יעלו מי שיודעות להתחנן הכי טוב. כמה נשי, ככה פמיניסטי. הרי איך נמדדת אישה מוצלחת? לפי יכולתה להתחנן, מן הסתם.

בשלב השני חמש המתחננות המצטיינות היו צריכות להציג ביחד עם אביעד קיסוס קטע מתוך סרט אותו הן בחרו. חוץ מאחת שבחרה את "טריינספוטינג" (ושברה לעצמה את השיניים ולנו את האוזניים במבטא סקוטי מ-ה-מ-ם), שאר הבחורינות הלכו על קלאסיקות ונתנו וריאציות משלהן על "טיטניק" ("I can fly" השתעלה חגית מבאר שבע וגרמה לי להודות לאלוהים שהחולצה שלי מספיק רחבה כדי שאוכל להתחבא בתוכה), "יש לה את זה", "יומנה של ברידג'ט ג'ונס" ו..."ריקוד מושחת". יס, בייבי.

צוות השופטים בפיקודו של הסטייליסט וקורבן האופנה (במכה אחת, סחתיין עליו!), מושיק גלאמין הבלתי נלאה, היה צריך לנפות שתיים מהכשרונות. "טיטניק" ו-"יש לה את זה" (או שלא) מצאו את דרכן הביתה. שלוש הנבחרות זכו ביום כיף אצל שלל איקוני יופי. העובדה שהמלביש בקסטרו בחר להלביש את כולן בשחורים אומרת דבר או שניים על הנתונים הפיזיולוגים של השלישיה. מכיוון שגם מבחינה אינטלקטואלית קשה להגיד שמישהי מהן תבצע יום אחד מהפכות באקדמיה, ניתן לומר די בבטחה שאמריקה לא מחכה להן.

ובכל זאת, אחת מהן תזכה לפגוש בלוס אנג'לס את פסגת השאיפות של כל אם יהודיה פרובינצאלית: "חתן יהודי אמריקאי". כמובן שכל הבנות בטוחות ש"אם הוא באמת יאהב אותי אז הוא יחזור איתי לארץ". למה לו לחזור איתכן לארץ, יא מטומטמות, למה? אתן באמת חושבות שאתן, כמדגם מייצג, יכולות לגרום למישהו לעזוב עיר מוכת כוסיות ומצומצמת אבטלה עבור חור מוכה קסאמים במזרח התיכון? גיב מי א פאקינג ברייק!

וכמובן שאי אפשר בלי מילה על אביעד קיסוס. אין ספק שקיסוס מאד מוכשר ומצחיק בדרכו. מדד החיבה כלפיו הוא לגמרי רכבת הרים. פעם בא לך לחנוק אותו עם העניבה שלו כשהיא עדיין עליו, ורגע אחר כך בא לך להדביק לו נשיקה מצלצלת על המתיקות שהוא. בגדול, אין ספק שהוא עושה את העבודה שלו בצורה מאד מקצועית ומצליח להוציא מים מהסלעים איתם הוא נאלץ להתמודד.

קצת כואב עליו, כשחושבים על זה. הרי אין ספק שבסנטימטר מרובע אחד של המפרצים בשיער, יש לו יותר אינטילגנציה מלכל המתמודדים שהיו בתוכנית שלו מאז תחילתה. הנסיקה שלו בשנתיים האחרונות היא מטאורית, אבל נראה לי שאחרי האוסקר זה זמן טוב עבורו לשבת ולהחליט מה הלאה. האם הוא רוצה להמשיך להסתובב באזורים המשמימים בהם הוא כרגע מסתובב, או למתוח את הכישורים שלו במקומות שיש לי הרגשה שהוא מעדיף להיות בהם. נראה שהגיע הזמן בשבילו להמשיך הלאה. וחוץ מזה, הצלחנו לעבור כתבה שלמה עליו בלי לכתוב פעם אחת "הומו". זה חייב להיות תקדים.