דה גיים איז מיי ניים

"אם התחלנו כבר לזרום
אף אחד פה לא יסתום
המשחק הוא מלוכלך לא מאתמול לא משלשום
אז מה? אתה חושב שאתה מלך במשחק
אתה נחנק! וכל מה שנשאר זה רק אבק"
("המשחק", כלא 6)

מאחר ושני האנשים החזקים ביותר בכל מה שקשור למשחק הראפ בגלקסיה, ד"ר דרה ואמינם, צריכים לעשות כסף ולהמשיך לבנות את המוניטין העוצמתי שלהם בין תקליטיהם הפרטיים, הם עמלים על גידול בני טיפוחיהם - 50 סנט ושבט האהבלים שלו, ג'י יוניט, להקת החברים של אמינם D12, ועכשיו הפקה כלכלית משותפת להם ולפיפטי, אותו ראפר המכנה את עצמו "המשחק".

תארו לכם ראפר ישראלי שיקרא כך לעצמו, ויזכה לאזכורים בסגנון "ועכשיו להיטו ההיסטרי של המשחק" - חזק, לא? קרוב לוודאי שאם אתם מסתובבים עכשיו (או בחודשים הקרובים) ברחובות ניו-יורק או לוס אנג'לס, אין סיכוי שתברחו מצלילי "הדוקומנטרי", אלבומו החדש והשני של דה גיים. מדובר בסיפור אורבני סופר דרמטי, מהזן שתופס את כל אומת ההיפ-הופ (כלומר הפופ, נכון לשנות ה-2000) האמריקאית בביצים ומחזיק אותה במתח, שמעצים את הסקרנות ומגביר את המכירות. אין סיכוי שמישהו שם לא ירצה לדעת מה היו כל פליטות הפה הראפריות, של מי שכמעט מייעד עצמו להיות קורבן הרצח, וכתוצאה מכך, קדוש הגנגסטה המעונה הבא של עולם הראפ. דה גיים, סוחר סמים לשעבר, נורה ב-2001 לא פחות מחמש פעמים במהלך פלישה לביתו. אחרי ששרד כמעט בנס, החליט להקדיש את כל כולו לראפ. תוך שנה עלה עליו ד"ר דרה ורצה להחתים אותו. דה גיים נהנה לאזכר כל חצי שניה את NWA, טופאק ונוטוריוס ביג. הוא מזדהה איתם ומכין את עצמו לגורל זהה. הוא מלכלך בלי בעיה על קולגות ראפ חזקות, מה שהופך את כל העסק למסוכן ומעניין אפילו יותר.

למרות שאין לו קול מיוחד או פלואו יוצא דופן, ההמנונים שבתקליט וההפקות (רובן של דרה, וגם של אמינם, טימבלנד, קנייה ווסט, האווק ואחרים) הם ממש "50 סנט: דה נקסט ג'נריישן". כלומר, הן משומנות ומועדוניות ברמה היעילה ביותר, אבל מכילות תשוקה בהגשה וחוצפה במלל, שני אלמנטים שנעדרים לחלוטין מפיפטי העייף והבנאלי. ניכר שבניגוד לפלופ יחסי כמו זה של D12, דרה ואמינם לא היו מוכנים לפספס הפעם. הם תפרו את יציר הגנגסטה החדש שלהם מהפקות נטולות חדשנות אך מגניבות ונגישות, ובחרו בדמות שעשויה להמשיך ולספק עניין להמונים, כי ככל שיצליח יותר, יהיו לו יותר צרות. לחובבי הגנגסטה המסחרי האלבום הזה הוא חגיגה. לכל השאר, מדובר במוצר מחושב, משעמם ועדיין כזה שמה לעשות - קשה להתנגד לו במסיבה או ברדיו.

דה גיים, "The Documentary" (הליקון)