הפורנו האחרון בפאריז

למורת רוחה של מיכל ויניק, "נטלי", סרט צרפתי רגיש על משולש רומנטי, חוצה את הגבול בין ארוטיקה לפורנוגרפיה

16/02/2005

כל עכבה לטובה, אבל הסיבה שמביאה להצפת אקרני הפרובינציה הישראלית בסרטים צרפתיים מ-2003, תישאר כנראה בגדר תעלומה. לנו נשאר רק לטלטל ראשנו לצדדים ולקוות שמישהו שם למעלה ייקח את עצמו בידיים ויעדכן את לוח השנה שלו. עד אז, אתם מוזמנים להכיר את "נטלי", סרטה השמיני של אן פונטיין ("איך הרגתי את אבא שלי") שמגיע אלינו שנתיים תמימות אחרי ששאר העולם צפה בו ובפרובוקציה הזולה שבמרכזו.

"נטלי" מספר על זוגיותם השבעה פלוס ילד של קתרין (פאני ארדן) וברנרד (ז'ראר דפרדייה) בני החמישים. בסצנת הפתיחה מכינה קתרין מסיבת הפתעה מושקעת לבעלה החוזר מחו"ל, אלא שהוא בוחר להחזיר לה הפתעה אחת אפיים - הוא מודיע על התעכבות בשדה התעופה ומשאיר את אשתו ואורחיה לשמוח בלעדיו. כשהוא בכל זאת מגיע הביתה למחרת בבוקר, מוצאת קתרין בפלאפון שלו הוכחה חד משמעית לכך שהסיבה לאיחור היא אישה אחרת עמה חלק את יצועו בלילה הקודם. אחרי כמה רגעי עצב ומרירות מוצאת קתרין פתרון יצירתי ומקורי במיוחד למצב המזופת אליו נקלעה - היא נכנסת למועדון לילה ושוכרת את שירותי הזונה היפהפיה מרלן (עמנואל ביאר ההורסת). היא מנחה את מרלן להיצמד לבעל השובב ולפתות אותו, ומבקשת לשמוע את פרטי מעלליו של הפוחז, למרות הכאב הרב הכרוך בכך. מרלן מצידה, מספקת ללקוחתה במסירות את צרכיה המוזרים ואפילו מתחילה לחבב אותה. המשולש המטריד הזה ממשיך להתקיים עד לסוף המפתיע, אותו אחסוך מכם, כמובן.

הארנק שלך תפוח או שאתה שמח לראות אותי?

על אף הניסיון הזול למשוך תשומת לב, איכות התסריט-בימוי-משחק של "נטלי" הופך אותו לסרט מיוחד שעומד ברגישות רבה על הנקודות לשמן התכנס. הוא מרכיב פורטרט מדויק של אישה שחוסר הנאמנות של בעלה מביא אותה לנקוט בצעדי ייאוש מרירים. קתרין מוותרת על שותפות פעילה בחיי המין של בעלה ומקבלת את הסיפוק שלה מתערובת הקנאה והשליטה ששיטתה המעוותת מקנה לה. אחוות הנשים הגולשת לעיתים לארוטיקה משחררת את קתרין מכבלי האיפוק בהם קשרה את עצמה, ואת מרלן משגרת הגברים החרמנים וארנקיהם התפוחים.

פונטיין וחבריה לכתיבת תסריט היטיבו לשרטט את דמות האישה הנבגדת שמוצאת עצמה, באמצע החיים, מחפשת את התשוקה מחדש. שלישיית השחקנים הוירטואוזית משלימה את התמונה – ז'ראר דפרדיה ופאני ארדן נושאים את רוחות הרפאים של הנאהבים ב"האישה ממול" (טריפו, 1981), ועמנואל ביאר מציגה פנים זולות ועצובות בדמות זונה שכל אחד (ואחת) היה שמח לארח.

העניין היחיד שגרם לי לזוז בכיסא בחוסר נוחות הוא, כאמור, המונולוגים הזולים ורוויי הסקס ששופכת מרלן באזני האישה הקנאית. הקו העדין שעובר בין סקס למטרת אמנות לבין פורנוגרפיה לשמה נחצה - רשימת המכולת של התנוחות, האיברים והזוויות היא פרובוקציה נחותה ובלתי נחוצה שמריחה מרצון לבלוט בכל מחיר.

עושה רושם שהקולנוע הצרפתי לקח על עצמו לפצח את אגוז המונוגמיה, כך מעיד מספר הסרטים שיוצאים משם ובוחשים בסוגיה. גם "נטלי", אחרי הכל, מגיע לחפש את סוד הזוגיות והאהבה הנצחית. הזונה שנדחפה באמצע היא בסך הכל אמצעי שאמור היה למשוך אש ולשכנע את הצופים לבחור דווקא בסרט הזה, ולא בעשרות יצירות אחרות שמדברות על אותו הדבר בדיוק.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully