רק בישראל

עכשיו, אחרי ש"השגריר" הסתיים בקול תרועה וששון (או צער עמוק ואכזבה) עם זכייתו של איתן החלקלק, אפשר להרהר שניה, ולחוש בהלה מסוימת על מחזה הפלצות אותו ראינו אתמול. לאורך כל שלושת החודשים בהן רצה, אפשר היה להגיד ש"השגריר" הייתה אחת התוכניות המרתקות יותר מבחינה אנושית ולאומית שראינו אי פעם, אך גם אחת הבעייתיות יותר שאי פעם נראו בישראל על המסך הקטן. אמש, עם הגמר שנמשך כשעתיים וחצי ועירב באופן מושחת לחלוטין אפיל חדשותי לכאורה (רינה מצליח ויוסי עין דור), ריאליטי בידורי, כמות פרסומות חזירית ושחקנים פוליטיים וביטחוניים לשעבר, הגיעה קשת לשיא האשליה התקשורתית שעליה לא חלמו גם הדיקטטורים הגדולים של המאה ה-20.

מאז שהתחיל ז'אנר הריאליטי ניתן היה לחלקו לשלושה סוגים עיקריים. הראשון הוא הריאליטי התחרותי נוסח "הישרדות", "המתמחה" וה"מירוץ אחר המיליון". השני הוא הריאליטי הרומנטי עם הבונוס הכלכלי כדוגמת "הרווק", "הרווקה" והפנינה הטלביזיונית שלנו "קחי אותי שרון". הסוג השלישי והמזעזע מכולם הוא ה"שוק – ריאליטיז" כדוגמת הברבור ו"אני רוצה פרצוף מפורסם" ששודר ב-MTV ובו אנשים טיפשים וחולים במיוחד עושים ניתוחים פלסטיים על מנת להידמות לכוכב האהוב עליהם.

המשותף בין כל שלושת הסוגים תוצרת אמריקה הללו, הוא הדגש שלהם על האינדיבידואל. ריצ'רד האץ' רצה להיות עשיר ולזכות במיליון דולר ולכן הלך לאי בודד עם אנשים זרים, מרדית' הכונפה רצתה חתן ומשפחה ולכן הגיעה לווילה ופגשה עשרות חתיכים, ואילו רייצ'ל לאב פרייז'ר רצתה להחליף פנים, גוף ואישיות, ולכן נכנסה למוסך של "הברבור". המתחרים האמריקאיים, בקיצור, השתתפו בתוכניות אלו למען מטרותיהם הפרטיות. לא כך ב"שגריר".

במשך החודשים האחרונים ניסו לשכנע אותנו מהרטה, צביקה ואיתן ובל נשכח את יעל המרשעת ועידן החלבי, שהדבר היחידי אותו הם רוצים בעולם זה לשרת את מדינת ישראל על ידי הסברת פעולותיה בפני העולם. הם טיילו באירופה, ארה"ב וישראל, הציקו לעוברים ושבים, צילמו סרטים, הפצירו, שכנעו והתחננו, רבו והשלימו ובשביל מה? בשביל אותה זכות קדושה לייצג את המדינה ולהפוך לחלק בלתי נפרד ממנה. אין זה משנה אם מהרטה באמת רצתה לנסוע לניו יורק כדי לשרת את ישראל או כדי להתחרע על הסיילים בכריסמס - העובדה המרכזית היא שבעולם "השגריר", כמו במדינת ישראל, המדינה והפרט עדיין חד הם. או כמו שאמרו שם פעמים רבות מספור "אם אתה נכשל, המדינה נכשלת ואסור שזה יקרה".

אין זה מקרה ש"השגריר" נוצרה דווקא במדינת ישראל, שמתנהלת לפעמים כאילו השמש של סטאלין עדיין זורחת לה אי שם מעל שאר העמים. במדינה שעדיין שמה את הלאום, הדת והחברה מעל שאיפות ורצונות הפרט, הגיוני שדווקא פה תיווצר תוכנית שבה כל מבוקשם של משתתפיה הוא לשרת את מדינתם חסינת הטעות והמחדל. רק לפני זמן קצר, בטקס פרסי המוזיקה הישראלית, טקס עם פוטנציאל קלוש לרוח אנטי ממסדית כזו או אחרת, הודה מישהו בנאומו לשרת החינוך, לימור לבנת. ניתן רק לנסות לדמיין את ג'סיקה סימפסון מודה לקונדוליסה רייס בטקס הגראמי. הרי העגלה הזו אפילו לא תוכל לבטא כיאות את שמה, ובטח שלא תבין למה היא צריכה להודות לאיזו פקידת מדינה. רק במדינת ישראל, שגם ב-2005 מסרבת לוותר על השיק הקומוניסטי שלה, נוצרה אותה מוטציית ריאליטי ישראלית וייחודית, שהמסר הבלעדי שלה לאומה הוא - כולכם חלק ממדינה ועליכם לציית לה ולייצג אותה בכל רגע ורגע מחייכם.

תוכנית "השגריר" הפכה את הביטוי "תקשורת מגויסת" למיושן. זאת משום שהמילה "מגויסת" מצביעה על ההנחה שהתקשורת מתקיימת בנפרד מהשלטון ובאה לשרת אותו, אבל במדינת ישראל הפרדה זו מראש כבר לא ממש קיימת. ב"שגריר" התקשורת והממשל כבר אינם רוחצים ידיים בברית לא קדושה. פה מדובר בזיון טאנטרי לוהט שלא נגמר לעולם. אפשר כבר מראש לקבוע שמיזוג סופי זה בין התקשורת, המדינה והפרט נוסח ערוץ 2 רק ילך ויגדל לאור העובדה כי עונה שנייה של השגריר כבר נסגרה ו"דרוש מנהיג" הריאליטי הלאומי-חברתי של טלעד מחכה כבר מעבר לפינה. בתנאים האלה, "המכרז" לערוץ 2 נראה כמו מחווה בירוקרטית לכיסוי תחת, או אולי כמו תוכנית הריאליטי שאף אחד לא רואה.

בכתבתה המבריקה שפורסמה לפני שבועיים ב"העיר", כתבה מאיה בקר ש"השגריר" היא התוכנית הכי אותנטית ששודרה בישראל. תוכנית שכל כולה שיר הלל לשקר ההסברה, בדיית הטלוויזיה וכזב המציאות המצולמת והערוכה. בהתאם לכך, אמר איתן בנאום הניצחון שלו כי הוא שמח שהתוכנית החזירה את העניין בפעולות ההסברה הישראלית. נכון, מה זה חשוב מה קורה במציאות? העיקר הוא איך מציגים את זה לאחר מכן.

ככה זה ב"שגריר", כל העולם במה, והבמה נשלטת לחלוטין על ידי המדינה, הפרסום וכוחות השוק. האזרח הפרטי יכול לשחק בה רק אם הוא מסכים בכל ליבו לתפקד כבובה, לאהוב את מדינתו ולעצום את עיניו מול כל זוועה שמתרחשת בה.

וכך נותר רק לחכות לעתיד הרבה יותר מוצפן, דיקטטורי, מניפולטיבי ומבעית ממה שאלדוס האקסלי, ג'ורג' אורוול או האחים וצ'ובסקי (ה"מטריקס") אי פעם דמיינו. השמועות גורסות כי בטלעד כבר עובדים במרץ על הריאליטי הבא "דרוש תותח" בו ייבחר הרמטכ"ל הבא של מדינת ישראל ובקשת כמובן כבר מכינים את הפגזת הרייטינג של המאה – "יחי ראש הממשלה". השמועות אומרות שביבי יהיה חבר בוועדה.