צנח לו קולב

כשניגשים לבחון את תקרית הריאליטי מייק אפ שהתמקם בערוץ 10 תחת הכותרת "הדוגמניות", יש להידרש ראשית לאקסיומת מוצא שהוכיחה את עצמה בעבר. כשערוץ 10 מנסה להיות יותר ערוץ 2 מערוץ 2, הוא נכשל. כשהוא הולך על משהו משלו, ההימנעות מכשל כלל מערכתי הופכת סבירה מעט יותר. המקרה שהוצב אתמול לנגד עינינו המשתוממות, רלבנטי לחלקו הראשון של המשפט. מה שעצוב כל כך בבינוניות הכללית ששררה לכל אורך פרק האודישנים של הריאליטי המתוקשר מבית מדרשה של גלית גוטמן, הוא שהחומרים שבמרכזו הם ציר הגורמה של הז'אנר. הטראש כבר בפנים מחכה להפוך לקאלט, ומשהו בגימור החובבני והארכאי של ההפקה עומד בדרכו. מיקי בוגנים ובטי רוקאווי מנצחים על חבורת בחורות גרומות ועילגות באותה מידה, שמוכנות לצלק זו את עורה של זו תמורת ספוט במעריב לנוער. אין מנהל פיתוח שלא היה חותם על זה בשמחה מהולה ביצר.

החומרים ש"הדוגמניות" עשויה לספק הם האליטה של הסליז הטלוויזיוני, הסחי שבלב הדינמו המניע את תעשיית הזוהר המשומשת שלנו. אבל התפרים, כמו גם במיטב הקולקציות של הפארסה היומרנית המתכנה "שוק המעצבים", לא נועדו למכונת הכביסה הקשוחה שהוא צופה הטלוויזיה הישראלי בואך 2005. בכל זאת, אנחנו בוגרי האקדמיה למדעי כוכב נולד, וממש לא מזמן סיימנו תואר שני ב"שגריר", אין לנו עניין במבחן סוף סמסטר של תיכוניסטים.

פרק האודישנים שפתח את אתמול את הריאליטי המתוקשר, היה בעיקר, ובכן... מתוקשר. איך אפשר להתייחס לתוכנית ריאליטי, שעוד בטרם הגיחה לעולם המרצד, כבר מופיע במרכזה פרצופו המדושן לעייפה של חיים אתגר. במקום לשווק את עצמם באמצעות הסחורה הגאונית שברשותם, בחרו אנשי הדוגמניות לתת לפינסים את הבמה על מנת שאלה יעשו את העבודה עבורם. אם הייתי רוצה את גיא פינס, הייתי מתחברת להוט ומצביעה בטקס מסך הזהב.

כמו כל ריאליטי עברי אחר שבציון מיד טוענים עליו זכויות יוצרים, הרי שגם ל"דוגמניות" יש מודל אמריקאי מוצלח יותר. במקרה זה מדובר ב"America's Next Top Model", ההרמון הלונה פארקי שמנהלת טיירה בנקס ביד רמה. גלית גוטמן אינה בנקס, ולעולם לא תוכל לה. היא חסרה הומור עצמי ואלמנט קאמפי, גורמים שכל שאר הנוכחים בתוכניתה מלאים ממנו עד להתפקע. באחד מקטעי כתבתו של פינס שסוגר את התוכנית, אומרת גלית גוטמן שהמועמדות בתוכנית לא באמת רוצות להיות דוגמניות אלא "הן רוצות להתפרסם"ו-"זה נורא בעיני", היא ממהרת להוסיף. גוטמן רוצה לאכול את העוגה ולהישאר כוסית: גם ריאליטי וגם אג'נדה חברתית. מותק, זה לא עובד ככה. תתמסרי למיץ של הזבל, זה יותר נעים ככה. בעוד שתוכניתה של טיירה חוגגת את הרדידות בשמחת חיים שרק דוגמנית שלא אכלה שבוע מכירה, הרי ש"הדוגמניות" מתייחסת לעצמה ברצינות רבה הרבה יותר. עם קריינות מזדקנת שמלווה את המתרחש, עריכה עייפה ופונטים מיושנים, "הדוגמניות" נראית יותר כמו אופנת טופר מהקטלוג החדש של פוקס.

אבל למרות כל אלה, וזה אבל גדול מאוד, מדובר בתוכנית עם פוטנציאל לגאונות זבלונית. החומרים עובדים לגמרי לבד, החומר האנושי שנבחר (ועל כך יש לציין את היוצרים) הוא נפיץ וקיצוני: מלכת סאדו אחת שמייצרת פרובוקציות בהזמנה, אם חד הורית מנופחת דדיים ואגו, בת של סלב (דניאלה פרי בתפקיד מיקה שדה) ואתיופית, כי אי אפשר בלי.

אז מה נותר לומר רגע אחרי התוכנית ולפני הכל העסק יוצא לדרך? שמרוב פוסט פוסט מודרניזם והפוך על הפוך על הפוך, אף אחד לא נדרש לעובדה שזה נורא עצוב שילדה בת 12 תשמע את בטי רוקאווי אומרת שיעל בר זוהר היא שמנמנה ושהשלד שנשקף מן המסך סובלת מעודף משקל. ברור שברור.