ילדה רוצה רק בית חם?

איך שלא הופכים את זה, עפרה חזה היתה באמת פופ סטאר גדולה מהחיים. לפחות מהחיים בישראל. בפתיחת הסרט "סודות" על עפרה חזה מובאים קטעים שלה מצמתי תרבות ישראליים נוסח קדם האירוויזיון, האירוויזיון עצמו, הספיישלים של "זהו זה", וכמובן, מצעדי הפזמונים ותוכניות האירוח של הערוץ הראשון (סיבה למסיבה!). למי שילדותו מתוארכת לתחילת האייטיז – למשל אני – קשה שלא לחוש צביטה נוסטלגית מול כל ה"חי חי חי", החולצות הכסופות ומוזיקת הסינתיסייזר-מכונת תופים שליוותה את הכול.

אבל משהו קרה לעפרה חזה בדרך. היא היתה פופ סטאר, אבל זה לא היה מספיק. לא לה ולא למנהלה האישי, בצלאל אלוני. הם רצו יותר. באמצע האייטיז היא זנחה את מוזיקת אמצע הדרך הישראלית, והתמסרה למוזיקה תימנית, בסגנון ספק-פ?ו?פ??י ספק-אתני, המתויק בספריית הדיסקים הזעיר-בורגנית כ"מוזיקת עולם". זה, כנראה, היה המהלך המבריק ביותר בכל הקריירה שלה. מי שהתחילה את דרכה על משבצת נערת הזהב של תרבות הפופ הישראלית – עד כמה שהיתה כזו בסוף שנות השבעים ותחילת השמונים – הצליחה לפלס את דרכה בזירה הבינלאומית, ולהתמתג כזמרת איכות. אפילו לגראמי הבחורה היתה מועמדת.

לא ברור איך חזה נדבקה באיידס, וגם לא ברור למה בחורה מבית שמרני (לפי עדות האחיות) מתחתנת לראשונה באזור ה- 40 ודווקא עם גבר רגיל למדי. הסרט "סודות" מנסה לפצח את המסתורין סביב מותה בטרם עת של איקונת הפופ הכי גדולה שנולדה כאן.

עם זאת, הסרט לא מנסה לפרק את מיתוס עפרה חזה – הבמאי מעיד על עצמו כגרופי של הזמרת – אולם הראיונות וקטעי הארכיון מציעים, במובלע, סיפור טראגי אחר. סיפור של משפחה, מעריצים וסוכן אישי נמרץ, שלא מבינים איך הזמרת, האשה והיוצרת שנתפסת, בעיניהם, כמכוננת כל כך, לא זוכה למקום של כבוד בפנתיאון התרבות הישראלית.

עופר נעים, הבמאי, נופל לכל קלישאה אפשרית האורבת לישראלי שמצלם בחו"ל. אין דבר פרובינציאלי יותר מתשבוחות באנגלית של אנשי מנהלה ומפיקים מלוס אנג'לס. גם לא ברור איך זה משרת את החקירה, או את "חשיפת הסודות" המלודרמטית שהובטחה לנו בתחילת הסרט. אבל זה כן מצייר את הבמאי, ואת גיבור הסרט, בצלאל אלוני, כאנשים שמשתוקקים, יותר מכל, להכרה בסיפור שלהם. אם תשאלו את בצלאל אלוני, שליווה את חזה עוד מלהקת הנוער של המתנ"ס בשכונת התקווה, הנישואין לדורון אשכנזי היו הדבר הכי נורא שקרה לחזה, ש"התחתנה בתולה, עשירה ומאושרת, ולקח לה בדיוק שנתיים וחצי למות מאיידס וחסרת כל". זה לא משנה לו בכלל, שחזרתו הרפטטיבית על בתוליה של חזה ערב נישואיה נשמעת בעיקר כתחינתו של אב שמרן ושתלטן, שמנסה לתמרן את חיי בתו לנוחיותו.

דמותו של אלוני זוכה לאמון מוחלט מצד הבמאי. כאילו שלא מדובר באדם עם אינטרסים כלכליים ורגשיים מובהקים בפרשייה. משברי דבריו מצטיירת תמונה של אדם שתלטן וכוחני, שכפה על עפרה הרגלי עבודה אינטנסיביים, וקודים אישיים שמרנים בטירוף כדוגמת פיקוחו של אלוני על הדייטים של חזה עד היכרותה עם אשכנזי בגיל 40. אבל זה מילא - מה שמציק יותר זה ניפוח "המסתורין" סביב מחלתה. הסרט, שעשוי ברמה של דוקומנטרי בערוץ רוממה, עם מעברים גסים וגרפיקה פשוטה, טוען שאשכנזי וחברתו הרופאה מכרו לחזה שקרים על מצבה הבריאותי. לא משנה שאמא של דורון אשכנזי נשבעת בפני המצלמה שעפרה היתה נחושה להסתיר את האיידס כי פחדה שיפגע בדימוי שלה.

אל תבלבלו את עופר נעים עם העובדות. הוא גרופי, והוא רוצה שאנשים יאהבו את האלילה שלו ויהי מה. הוא נחוש להציג את חזה כגיבורה הכל ישראלית. לצורך העניין הוא זורק את רבין ופרס לקלחת כמליצי יושר, סוחט מאחותה מלמול על כך שהיא היתה "מאוד מזועזעת" מהביקור בדכאו, ועדות אופי מאחות אחרת על היותה חמה, פשוטה, משפחתית ו"ישראלית" – למרות שהצלחתה הגדולה בעולם באה רק כאשר זנחה את פופ אמצע הדרך, פנתה למוזיקה תימנית והתעופפה מהארץ. הוא מבקש – מתעקש, למעשה – לצייר את חזה כגיבורה טראגית, כמגה סטארית עם סוד נורא, כמו הכוכבים ההוליוודים של פעם. השאיפה הזו לממלכתיות אולי נוגעת ללב, אבל לאו דווקא מספקת בסיס מהימן לסרט תיעודי מוצלח. חוץ מזה, אם כבר אנחנו בווידויים רגשיים, אני הייתי דווקא בצד של ירדנה ארזי.

סודות, ערוץ הקולנוע הישראלי, יס, 22:00