בת המלך והעני

אמנם השגריר נגמר, אבל זו לא סיבה שאנשים יפים יפסיקו להופיע על המסך שלנו בכל יום רביעי, בפרט כש"קשת" מחממת את הגזרה לקראת מבצע השנור הקרב ובא, "יומטוב". קחו למשל את יונית לוי – סוג של איתן שוורץ רק הרבה יותר יפה ומעודנת – שהתמסרה לדברור של "350 אלף ילדים ונוער בישראל, הנמצאים בסיכון" בתוכנית תחקירים מיוחדת לקראת יום ההתרמה, תחת הכותרת הסחטנית "בואי אמא".

זה באמת מאוד נחמד מצידה. התוצאה לא היתה מביכה באופן יצא דופן, אלא רק סבלה מחוסר מיקוד של מי שאינו יודע אם הוא עושה תשדיר תעמולה או מצלם סרט דוקומנטרי.

הסרט מוותר מלכתחילה על פרטים, עובדות ומספרים – מתוך הבנה ברורה שככה לא זוכים באמפתיה – ומביא, כמעט ללא תיווך, את סיפורה של לירן, צעירה החיה בכפר הנוער קדמה, ומחליטה לעשות סרט על חייה בסיועו של פליט משפחות אומנות נוסף שמתקרא "אורי", שם בדוי.

לירן ואורי מקסימים, כמובן – יונית לוי כנראה בחרה אותם בקפידה – הם מתנסחים במדויק, ומצליחים להעביר את הסיפור שלהם – סיפור מוכר וסטנדרטי על ילדות אבודה, נטישת הורים, הידרדרות ולאחריה גאולה וחצי נחמה בזכות מוסדות מדינה ואנשים אכפתיים – באורח נוגע ללב. מדי פעם חוטאת המצלמה וזולגת לקלוז אפים על יונית לוי, שמפגינה לאורך כל התוכנית חזות אחידה של פרצוף אמפתי וקשוב, לפעמים באופן מעט לא אמין.

לאורך רוב רובו של הסרט, לא התערבה לוי בסיפורם של הצעירים. וחבל. חבל, כי למרות היותם שובי לב באופן כללי, הילדים לא ממש בקיאים בהלכות המניפולציה התסריטאית. כך יוצא שהנרטיב אותו הם מגוללים נופל, מדי פעם, לקלישאות גבוליות ומעוררות אנטגוניזם. בסוף התוכנית, למשל, אורי מכריח את לירן לשיר את השיר "בואי אמא" באמצע שדה מוריק, מה שאמור ככל הנראה, לספק סצנת סיום מרגשת, אבל נתפס בעיקר כמהלך סינתטי שאמור לרגש את הצופים.

אני מבינה למה הם עושים את זה – הם בסך הכול ילדים וזה הגמגום הקולנועי הראשון שלהם – אבל לא ברור למה לוי וצוותה המהוקצע לא ערכו אותם, והוסיפו, למשל, קצת יותר תחקירים וראיונות עם אנשי מקצוע על חשבון המלודרמה.

בכל זאת, 350 אלף ילדים בישראל חיים בסיכון. רק 140 מהם חיים בכפר קדמה, שנראה כמפלט האחרון לנשמות תועות, אבל גם הוא נפל קורבן לבולימיית הקיצוצים של התקציב המחודש. בסיום התוכנית לוי מנסה להקיש מסיפורה של לירן אל המקרה הכללי. מה שנקרא מסקנה בשקל בסגנון "בישראל יש 350 אלף ילדים שחיים באותו סרט", אבל גם היא בוודאי יודעת שכל המשפחות האומללות אומללות בצורה שונה. ושקצת ביקורת חברתית על תקציבים ונתונים מספריים אמנם לא מצטלמים טוב כמו שני מתבגרים חינניים, אבל התוכנית פשוט לא שלמה בלעדיהם.

ואם כבר אנחנו בעניין, אולי כדאי לתת את הדעת על כל התשדירים האינסופיים האלה ליומטוב, שאתמול, אם לכלול גם את תוכניתה של לוי, גנבו כמעט שעה מלוח המשדרים שלי. עכשיו, זה לא שיש לי משהו נגד כל ערבי התרמה שמתרגשים עלינו לאחרונה. ההיפך – זה נראה לי מאוד יפה שערוץ 2 לוקח על עצמו להחליף את מוסדות הרווחה של מדינת ישראל, שכבר ממזמן חדלה לתפקד ומפקירה את כל ענייה ונזקקיה לחסדיו של כל מיליונר גחמן. אני פשוט לא מבינה למה אנחנו צריכים להמשיך לשלם מיסים למדינה במקום לחתוך את דמי התיווך ולהתחייב למשל לצפות ביותר בפרסומות במקום. ככל שאני חושבת על זה, מדובר בעסקה שתשתלם לשני הצדדים. ומבחינתי, קטע הדייטינג הדי מעולה של אסי כהן עם עם גדי סוקניק זה בחינת שירות לציבור.