שיקגו עוד

הפיירי פורנסס הם מסוג הלהקות שאי אפשר לחבב. או שהם גרמו לך לרצות להיות אדם טוב יותר, או שחשת שהמוזיקה שלהם היא התעללות בבלוז. לא היה עוד אלבום מושמץ ומוערך בשנה שעברה כמו
"Blueberry Boat", האלבום השני של מתיו ואלינור פריידברגר, אח ואחות משיקגו. והאמת, לשם שינוי, נמצאה באמצע. השירים שלהם היו טובים, אבל אחרי כל ההתחכמויות ואופרת הפופ המתוסבכת הזאת, אפילו מתיו בעצמו הודה שהוא התקשה להאזין לו עד הסוף. בדיוק מהסיבה הזו, האי.פי החדש של הפייריז הוא נקודת המפנה שאחריה הם אמורים להפוך לבחירה הטבעית עבור כל מי שמעונין באינדי פופ ( והרבה מעבר לזה) עם ציפוי סכריני שמציע גם תחכום.

לא מדובר בעוד אלבום של וייט סטרייפס מיוזיקל, אלא באסופת שירים שמגבירה את הווליום בכל מה שקשור בכתיבה שלהם ופחות בניסיון המעייף להתחכם אתם, וזה עובד מצוין. אם תפנו את האצבע, למשל, לעבר הרצועה השלישית תמצאו את "Evergreen", חצי בלדה קאמפית סבנטיזית מקסימה. אם תצפינו לקטע החמישי תמצאו את " Tropical Ice-Land" קטע שיעשה טוב בלב גם לאדם שבטוח שמרוב ציניות אבדה לו התחושה הזאת לנצח. לאן שלא תפנו באלבום הזה, תמצאו הרבה מאוד תחושות חיוביות. הוא פופי, בלוזי, פסיכדלי, וכמעט תמיד קיצי. אורכו, עשרה שירים, הופך אותו בקלות לאלבום. תכולתו, בי-סיידים וקטעים נדירים, מוכיחה שעוד מוקדם להספיד את הסינגל. אז מה עם חורף עכשיו וקצת עצוב, האי.פי הזה יפעל עבורכם כמו פגיעה ישירה של קרן שמש בנשמה. תשיגו אותו.

הפיירי פורנסס, "EP" (ראף טרייד)