עבור חברות המוזיקה בישראל יש רק "מוזיקה ישראלית", מוזיקה המנותקת מההתרחשות הבינלאומית, חותמת פרווה תרבותית לכל מה שאנחנו שומעים ברדיו. לא צריך לדעת כלום על אלפי שנים של מוזיקה עולמית, זה בכלל לא קשור, פשוט לנענע את הראש בקצב נוסטלגי/מלנכולי/פוסט פיגועיסטי חמצמץ. מרגיש מוכר? זאת המוזיקה שלך, זאת הזהות שלך, זה פסקול חייך.
אבל מחוץ לגבולות הקונצנזוס יש ערמות של מוזיקאים שמנגנים Pאנק-רוק, סרף-קור, שאנטי-מטאל-כנעני, וחלק מהם טובים, מאוד אפילו. הם כבר התרגלו להגיד שאין פה עתיד, ושמה שלא נעשה במילא לא ישנה - אין סצינת אנדרגראונד בארץ ואין קהל למוסיקה כבדה, וצריך להתפשר. סאונד זה כסף, וגם העטיפה של הדיסק. יאללה שיהיה, לפחות אנחנו עושים משהו. זה בכלל נס שזה יוצא. ובאמת כמה אפשר לעבוד על ריק.
כמה שצריך, יענו לכם פה אחד ארבעת חברי להקת בצפר. כבר שבע שנים שבצפר חורכת את הבמות בארץ במטאל בואך הארד-קור גרובי, בריא, רחב, אכזרי, ובאותה מידה מתפקע משמחת חיים, עם השפעות של סלייר, ספולטורה ו-אי.סי/די.סי, שניכרות במוזיקה שלהם באופן מבורך ולא חקייני. בצפר נודעה בקרב קהילת המוזיקה כלהקה שהצליחה לחצות את גבולות הז'אנר. בהופעות של בצפר אפשר לראות קהל מגוון בהרבה מאשר בהופעות של להקות מטאל אחרות. הרבה יותר בחורות, זה בטוח, ובחורות שנראות מדהים - נערות רוק לפי הספר, עם המיני הבצפרי הקצרצר, קוקיות ושלל צבעים בשיער.
אימפורט-אקספורט
בצפר נולדה לתוך סצינת מטאל קטנה אך איכותית. המטאל הוא מענפי הייצוא המוזיקליים העיקריים של מדינתנו, יחד עם בן דודו המוזיקלי הטראנס. הרכבים ישראליים כמו סיילם, אורפנד-לנד ורייביסקאסט הוחתמו על ידי לייבלים בחו"ל וזכו שם להכרה ולהצלחה גדולות יותר מאשר כאן בבית. מכבים-רעות, שם צמח ההרכב, הוא יישוב שגידל כמות מאוד לא פרופורציונית של נוער חובב מוזיקה אלטרנטיבית מכל הסוגים. בין השאר תרם לנו היישוב הזה את לייבל ההיפ-הופ היי פייבר של הפרברים רפיוג'יז, ואת המתופף המיתולוגי לשעבר של יוזלס-איי.די, עידו בלאושטיין. הנוער במכבים רעות מחובר יותר לעולם דרך האינטרנט מאשר להוויה הישראלית כפי שהיא משתקפת מערוץ 2 וגלגל"צ.
מתוך המקום הזה בוודאי, שאבו בצפר את הכוח ואת התקווה. בלי כסף ובלי הכרה הם נצמדו אחד לשני ולחלום. הם עברו לגור יחד בבניין תעשייתי במזרח תל אביב, ואת הסלון הפכו לחדר חזרות. הם עבדו בעבודות שחורות במשך שנים וחסכו עודף לעודף להקלטת אלבום בבלגיה. בצפר לא רוצים להתפשר או להתנצל. לא על הסאונד ולא על העטיפה. הם רוצים לעמוד בסטנדרט העולמי והם מוכנים לעבוד קשה בשביל זה, כמה שצריך.
במקרה של בצפר, הרומנטיקה השתלמה. כשהלהקה הצליחה סופסוף לחסוך את הכסף הדרוש להקלטות, הם נסעו לבלגיה וקבעו שם על הדרך כמה הופעות. השמועה על בצפר התגלגלה לאוזנו של מנהל מועדון בהולנד שפנה אליהם בהצעה להיות המופע הפותח בהופעה של להקת פיר פקטורי, אחת הלהקות שהיוו השראה לחברי בצפר מגיל קטן. בהופעה נכח נציג חברת התקליטים האלמותית רואדראנר (פיר פקטורי, קריידל אוף פילת, סליפנוט, טייפ-או-נגאטיב ואחרים), הלייבל הגדול ביותר בתחום, וסוג של תו תקן למוזיקה כבדה. כמו באגדות, ההופעה הובילה לחתימה של בצפר על חוזה בלייבל. סוג של הישג חסר תקדים.
באפריל הלהקה מוטסת לסשן עיתונות מרוכז לקראת צאת אלבומם הראשון, ביוני בכל אירופה, ואחר כך אמריקה. הם טובעים בניירת שמפרטת את דרישותיהם לסיבוב ההופעות, ומתפוצצים מצחוק כשהם נזכרים איך בארץ צריך תמיד לריב עם מישהו כדי לקבל בקבוק מים לבמה. ברואדראנר מצפים, על פי החוזה, לעוד שלושה אלבומים של בצפר, והערב (יום ו') הם חוגגים הופעה מיוחדת בבארבי בתל אביב, ונותנים לכם הזדמנות אחרונה להגיד גם זאת המוזיקה שלנו. הם מבטיחים לא להזכיר לכם שהייתם צריכים את האירופאים בשביל לדעת שהם קיימים.