אוסאמה, תעשה לי תאומים

קשה שלא לחשוד בכרמן בן לאדן בניסיון לעשות קופה על חשבון כמה אלפי קורבנות שלמותם אחראי גיסה, אוסאמה. סביר להניח שאם פיגועי ה-11/9 לא היו קורים ואוסאמה בן לאדן היה סתם טרוריסט מן השורה, היתה שומרת כרמן את זיכרונותיה לעצמה או מקסימום מתכתבת עם המגירה של מרבית הוצאות הספרים. אבל, כידוע, אוסאמה שיחק אותה בגדול והוציא מהמחבוא את כרמן, וסביר להניח שעוד לא מעט קרובים ומכרים, שמתים לחשוף עוד טפח מעברו ואופיו של הגבר המבוקש ביותר בעולם – אולי שני רק לסקעת.

אבל שלא תבינו מהפתיח שלכרמן בן לאדן אין סיפור. בחיפוש שלי, ואולי של קוראים סקרנים רבים, אחרי קצת מידע פנימי על אוסאמה, אנחנו נחשפים בספרה לאומה האיסלאמית המודרנית לכאורה – הלא היא ערב הסעודית – המתגלה כממלכת החושך האמיתית. כרמן היתה צעירה אירופאית (ממוצא פרסי), מודרנית בתפיסותיה ואופנתית בהופעתה שהכירה בצעירותה גבר שחום נאה ושרמנטי העונה לשם יסלאם בן לאדן, ה-אח של. האהבה פרחה והשניים החליטו להתחתן, וכרמן הכניסה את עצמה לעולם הזר לה לחלוטין.

תוך זמן קצר הכתה בכרמן המציאות כשהסתבר לה שהחתונה הצנועה והאירופאית עליה חלמה תהפוך לאירוע גדול וראוותני, שבו תצפה מבעד לחורים הקטנים ברעלה השחורה שאולצה ללבוש בערב הסעודית. היא הופתעה לגלות איך גם הצעיר המודרני והרומנטי שפגשה באירופה הקלאסית חוזר אט אט להיות סעודי שבטי עם תפישות סמי-פרימיטיביות, כמו כל הסובבים אותו בארצו. פרצופו האמיתי של בעלה הטרי נחשף בפניה בצורה מוחשית כשנולדה בתם הבכורה והוא התבאס עמוקות שלא העמידה לו יורש אמיתי.

בתחילה עוד ניסתה כרמן, ולרוב נכוותה קשות, להטמיע קצת מגישתה הפמיניסטית בחברה שהוצנחה לתוכה. היא ניסתה ליצור קשרים עם נשות המשפחה, לגלות מעורבות בעסקי בעלה ואפילו לפקח על שיפוץ ביתה. אבל במהירות היא למדה לגלות כי השיפוצניקים לא יזיזו את השטיח אפילו סנטימטר, לפי בקשתה, פשוט בגלל שנאסר עליהם לדבר עם אישה נשואה או אפילו להקשיב לה, גם אם בעלה הוא בעל הבית. היא נחרדת לגלות שנשות אחיו של יסלאם מחרימות את יום ההולדת שביקשה לערוך לבתה, פשוט בגלל שבערב הסעודית זה אסור (חראם) לחגוג תאריכים שאינם דתיים והיא כבר לא יודעת אם לצחוק או לבכות כשבמהלך סיור קניות היא מועדת על בגדיה הארוכים והנהג שלה לא מסייע לה אפילו לקום, פשוט כי אסור. "ייתכן שגם היא חייכה, ובטח חשבה לעצמה: 'אישה מסכנה, היא תלך לגיהנום'. ואני חשבתי: 'אישה מסכנה, היא חיה בגיהנום'", פענחה כרמן את מבטה של עוד אישה סעודית עוינת.

יסלאם בן לאדן הוא אחד מכמה עשרות ילדיו של מוחמד בן לאדן, שניתן לכנותו קבלן השיפוצים של ערב הסעודית בכלל ושל המקומות הקדושים בפרט. בן לאדן האב זכה באמונה של משפחת המלוכה הסעודית, הלא היא משפחת אל סעוד, ומעמד זה הקנה לו ולמשפחתו עוצמה אדירה, ובעיקר הרבה מאוד כסף. השם בן לאדן פתח בעבר כל דלת וקיצר כל הליך ביורוקרטי בערב הסעודית – דבר שהשתנה (לפחות לכאורה) מקצה לקצה אחרי הפיגועים מעשה ידיו של אוסאמה.

אוסאמה מיודענו זוכה ל"זמן דף" די מצומצם בספרה של כרמן. כצפוי, הוא מופיע בעיקר בפתיח בו היא שומעת על מתקפת הטרור שתכנן וביצע בארה"ב ומספרת כי מיד ידעה שאוסאמה אחראי לכך. לפני שהפך לסלב-טרור כרמן לא ממש התרשמה מהאח הגבוה, הצנום והקיצוני באכיפת חוקי הדת. הוא מגיע לביתם ומסרב להיכנס או להסתכל עליה, עד שמגיע בעלה. היא מספרת בזעזוע איך בחופשה משותפת במדבר תינוקו הקטן של אוסאמה כמעט והתייבש למוות כיוון שאביו סירב לאפשר לאשתו לתת לו לשתות מבקבוק "מערבי". כרמן מלווה מהצד את עלייתו של אוסאמה ככוכב הג'יהאד בתקופת הכיבוש הסובייטי באפגניסטן והיא ובעלה אפילו מסייעים לו באיסוף תרומות ובגדים ללוחמיו האמיצים.

לבסוף, אחרי, ואולי בגלל שכרמן מתגלה כאום-בנאת (אחראית לשלוש בנות ולא בן אחד) היחסים בינה לבין יסלאם עולים סופית על שרטון (לא מדובר בספוילר, היא טורחת לחשוף זאת כבר בהתחלה) והיא שבה לגדל את בנותיה בנפרד באירופה מכורתה.

כרמן בן לאדן מצליחה לתאר לאורך הספר, בצורה ייחודית למדי, את תחושותיה של אישה מערבית בכבלי הממלכה האיסלאמית האדוקה. למרות שלעיתים מתקבלת התחושה הדי מבוססת כי היא מסתכלת על עולם זה בהתנשאות שרי אריסונית (כל הגיסות טיפשות ומשועממות, כל הנסיכות ריקניות), קשה שלא לחוש את סבלה ולהזדהות עם בדידותה בארמון הזכוכית האטומה בו התגוררה. אי אפשר שלא להזדעזע למשמע תיאור מעמדן האפסי של הנשים במדינה הכה עשירה וכביכול מודרנית - ערב הסעודית, שגם בבחירות הראשונות שהתקיימו בה לאחרונה, עדיין לא הורשו הנשים להצביע. הספר מחזק את הטענה שהעלו סופרים ופרשנים רבים בשנים שחלפו מאז מתקפת הטרור: איראן אומנם יושבת על ציר הרשע אבל הגלגלים שמניעים את הציר הם סעודים לחלוטין.

"בתוככי הממלכה", כרמן בן לאדן (כנרת, זמורה-ביתן)