וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

שמש נצחית בראש צלוב

יאיר רוה

28.2.2005 / 12:59

יאיר רוה מסכם את אוסקר 2005, מברר את הנקודה היהודית, הישראלית והשחורה, וזוחל חזרה לחור ממנו יצא

איזה לוזר. אחרי כל כך הרבה מועמדויות, אחרי שנחשב למועמד המוביל, אחרי שכולם כבר האמינו שסוף סוף הערב הוא ייצא מהאוסקרים עם פסלון, הוא שוב נעקף ומצא את עצמו המפסידן, האיש שתהילתו הגדולה תהיה בתור המועמד הנצחי. לא, אני לא מדבר על מרטין סקורסזה, שהפסיד הלילה את פרס הבימוי בפעם החמישית, אלא על גווין אוקונל, איש המיקס, שהלילה הפך למפסידן הגדול ביותר בתולדות האוסקרים, עם 16 מועמדויות ואפס זכיות. המועמדות של אוקונל היתה השנה על "ספיידרמן 2", שבכל שנה אחרת היה המנצח הוודאי, אך אם יש משהו אחד שסרטי פעולה לא יכולים להביס בקטגוריית הסאונד זה סרטים מוזיקליים. ו"ספיידרמן 2" אכן הפסיד את הפרס ל"ריי". (מחזיק שיא ההפסדים הקודם היה רנדי ניומן, שזכה באוסקר על השיר הטוב ביותר על "מפלצות בע"מ" אחרי 15 מועמדויות. בן דודו, תומס ניומן – האיש מאחורי נעימת הנושא של "אמריקן ביוטי" ו"מוצאים את נמו" – הולך בגאון בצעדיו אחרי שהפסיד הלילה בפעם השביעית, על הפסקול ל"למוני סניקט").

ואפרופו לוזרים: זה פיאסקו בפני עצמו שלמרטין סקורסזה עוד אין אוסקר (וכשסידני לומט, עוד ניו יורקי מוערך ונטול אוסקרים, עלה לקבל פרס על מפעל חיים בגיל 80, אני מניח שסקורסזה נאנח וראה את עצמו נאלץ להסתפק במעמד דומה בעוד 18 שנה), אבל צריך להודות שסקורסזה הפסיד בדין. איסטווד עשה עבודה מדויקת יותר ומלאת נשמה ב"מיליון דולר בייבי". והפרומו לזכייה שלו היה הטקס עצמו: מורגן פרימן והילארי סוואנק זכו השנה על "מיליון דולר בייבי", כשעל הבמה העניקו פרסים טים רובינס ושון פן, שזכו בדיוק לפני שנה על סרטו הקודם של איסטווד, "מיסטיק ריבר". די פנומנלי הרצף הזה, לא? מי שמביים ארבעה משחקניו לאוסקרים בתוך 12 חודשים לא יכול שלא לזכות באוסקר על הבימוי.

אז איך היה הטקס? החדשות הטובות, הוא היה קצר (יחסית). כשהוא נמשך שלוש שעות ועשר דקות, הטקס השנה היה לכל הפחות זריז למדי, כשהזוכים מצייתים באופן מרשים לדרישת מפיק האירוע ומגישים נאומי זכייה מקוצרים, ולרוב גם די שנונים. נאום הזכייה הטוב ביותר של הערב היה של חורחה דרקסלר, שזכה (במפתיע) על השיר הטוב ביותר מ"דרום אמריקה באופנוע", ופשוט שר את הפזמון מהשיר שלו. אולי מתסכול על כך שבטקס עצמו העדיפו המפיקים לתת לאנטוניו בנדראס לשיר את השיר (בליווי קרלוס סנטנה) והפקיעו אותו מידיו של דרקלסר, המבצע המקורי.

איידישע ראפער

לא יעזור, כששני יהודים קשישים – גיל קייטס המפיק ולואיס הורוביץ הבמאי – רוצים לעשות טקס "קול", "היפ" ו"מגניב" וחושבים שריבוי שחורים על הבמה יעשה לבדו את העבודה, זה לא באמת עובד. כל השחורים הולבנו. המנצח הגדול של הערב הוא טקס פרסי הקולנוע של MTV, שגילברט קייטס, מפיק האוסקרים הוותיק, בפירוש נראה כמנסה לגנוב ממנו כמה שיותר. זה בלט בהבאת כריס רוק, קומיקאי המזוהה עם הטקס של MTV, שאולי לא היה ממש דג מחוץ למים באוסקרים, אבל בהחלט היה דג בטוקסידו. אבל למרות כמה בדיחות טובות בפתיחה, שעקצו כמה כוכבים גדולים, ולמרות כמה וואן-ליינרים נפלאים כמו "קבלו את האיש שכשהוא לא מדהים אותנו במשחקו, הוא משעמם אותנו למוות עם הפוליטיקה שלו", כשהציג את טים רובינס, רוק היה מיובש ומנומנם. ביונסה הובאה להכניס Fאנקיות לביצועי השירים המועמדים, אבל הפכה לסלין דיון שזופה כשהופקדו בידיה המועמדים המשעממים, אחד מהם בצרפתית. אפילו ג'יי זי בקהל, שון פאפי פי דידי קומבס ופרינס בצוות המגישים לא עזר להקפיץ את הבית.

השאלה היא בכלל למה שקהל צעיר ושחור יתעניין באוסקרים, ולמה לנסות לחזר אחריו? כשכריס רוק יצא למולטיפלקס בלוס אנג'לס לשאול קהל אורבני (היופמיזם ההוליוודי ל"קהל שחור") איזה מהמועמדים לאוסקר הם ראו, התברר שהם לא מכירים בכלל את הסרטים. זו הסיבה שהאוסקר לא יוכלו לעולם להיות פרסי MTV, ואולי עדיף שבכלל לא ינסו. ב-MTV סרטיו של וין דיזל וסרט כמו "הנוסע השמיני נגד הטורף" יזכו למועמדויות לגיטימיות, ולא יהפכו לפאנץ' ליין בקטע שלא ברור על מי הוא צוחק, על הקהל, או על חברי האקדמיה שמעניקים מועמדויות לסרטים שהקהל הרחב בכלל לא מודע לקיומם.

גם שתי זכיות לשחקנים שחורים (מורגן פרימן וג'יימי פוקס) ושתי זכיות לסרטים לטיניים דוברי ספרדית ("הים שבפנים" הספרדי בסרט הזר, ו"דרום אמריקה באופנוע" לשיר) לא הפכו את האוסקרים לפחות לבנים ומזדקנים. בסופו של דבר זה הטקס שנותן כבוד לקשישי במאי הוליווד (סידני לומט בן ה-80), למתים של השנה האחרונה ושבו איסטווד הפך לזקן הבמאים זוכי האוסקר (רומן פולנסקי החזיק את השיא הקודם). הנה רעיון לאקדמיה: אל תתנו למרטין סקורסזה מועמדות בשנה הבאה, תנו לו להנחות את הטקס. לא יודע כמה רייטינג זה יביא, אבל יהיה לפחות סנכרון בין המגיש, הזוכים וקהל היעד של האירוע.

שתיים זה תמיד ביחד

זה היה ערב בסימן המספר 2: קלינט איסטווד זכה באוסקר השני שלו כבמאי ובאוסקר השני שלו כמפיק, הילארי סוואנק זכתה באוסקר השני שלה כשחקנית ראשית, רוברט ריצ'רדסון זכה באוסקר השני שלו כצלם, תלמה סקונמאקר זכתה באוסקר השני שלה כעורכת, סנדי פאוול זכתה באוסקר השני שלה כמעצבת תלבושות, רנדי תום זכה באוסקר השני שלו כמעצב פסקול וג'ון דיקסטרה זכה באוסקר השני שלו כאיש אפקטים. הפרס הראוי ביותר היה, ללא ספק, זה של הצלם ריצ'רדסון, שבשנה האחרונה צילם לא רק את "הטייס" המונומנטלי, אלא עשה עבודה גאונית גם בשני חלקי "להרוג את ביל" של טרנטינו. הוא ללא ספק היה הצלם העסוק ביותר השנה, והאוסקר הזה מגיע לו.

ולנקודה הישראלית. נטלי פורטמן אמנם הפסידה, אבל המלחין הפולני יאן קאצמרק זכה על הפסקול שלו ל"למצוא את ארץ לעולם לא". מה הקשר בין הנקודה הישראלית והמלחין הפולני? הסרט הראשון שקצמארק הלחין בהוליווד היה "דופלגנגר", מותחן המד"ב של אבי נשר עם דרו בארימור. ככה זה אצלנו, מסתפקים בפירורים.

הטוב הרע והמכוער

הטוב: קלינט איסטווד ו"מיליון דולר בייבי". הרע: אנטוניו בנדרס, ששר בספרדית. המכוער: אנדרו לויד וובר, שליווה בפסנתר את ביונסה ונראה בעצמו קצת כמו פנטום האופרה.

למרות הטון הקליל של הערב, זה היה טקס עם סרטים די מדכאים. "וירה דרייק" על הפלות, "הים שבפנים" על המתת חסד, "מיליון דולר בייבי" על הנושא שעוד אי אפשר לדבר עליו אבל שגם קשור לכאן (מי שראה מבין, מי שלא ראה שילך כבר לראות כדי שלא נצטרך לכתוב סחור סחור), וכשמלווה אותנו גם הזכרון מ"שיחות נפש", זוכה הסרט הזר מהשנה שעברה, שעסק גם הוא בהמתת חסד. הוליווד עוסקת השנה בהתאבדויות המוניות. ועם הגישה הנוצרית, על הקורבן והפסיון של קלינט ב"מיליון דולר בייבי", למל גיבסון לא אמור להיות אכפת שסרטו יצא בידיים ריקות. זו היתה שנה נוצרית מאוד באוסקרים, אבל זה היה שווה את זה, כי צ'רלי קאופמן, כולו פקעת נוירוזות, לקח אוסקר. גם מישל גונדרי, שביים את הסרט הטוב של השנה, יצא עם אוסקר. אמנם כתסריטאי (כמה אירוני, האיש לא יודע לאיית באנגלית), ובכל זאת, הוא זכה לכבוד שמגיע לו.

sheen-shitof

פתרון טבעי

גבר, הגיע הזמן לשפר את התפקוד המיני ואת הזוגיות שלך

בשיתוף גברא

מחלקים את השלל

ואם התחלנו עם "איזה לוזר!" בואו נעבור – במבט מושפל ועם רגליים הבוטשות בחוסר נחת באדמה – לראות מה עלה בגורלם של ההימורים שלי, שפורסמו כאן בסוף בשבוע. אם הקשבתם להצעה שלי על ההימור הסולידי ונטול הסיכונים, הרווחתם: נבואה זו, ששוקללה מהממוצע של חזאי האוסקרים האמריקאים, הניבה דיוק של מאה אחוז: שמונה מתוך שמונה הקטגוריות המרכזיות. למרבה הצער, אני לא הקשבתי לעצה של עצמי, הייתי סקפטי לגבי האפשרות שהתחזית הצפויה אכן תתממש במלואה וניסיתי להמר כאן על הפתעות, שהתבדו לבסוף, והותירו אותי עם ציון לא מרשים של חמש מתוך שמונה. מבין המהמרים שעקבתי אחריהם ברחבי הרשת זוכה תלמה אדמס, מבקרת הקולנוע של "US Weekly" בתואר חזאית השנה, עם קליעה מושלמת של שמונה מתוך שמונה. ראויים לציון עמיתיי הישראליים, דורון פישלר (טיים אאוט) ואיתי קרני ושחר מגן (וויינט) שקלעו נכון ל-7 מבין 8 הקטגוריות המובילות. רוג'ר אברט, שאמור להיות אלוף בתחזיות אוסקר, דייק בששה מתוך שמונה הימורים (ולא יודע מה זה אומר עלי, אבל בתחרות הימורי האוסקר באתר של רוג'ר אברט הימרתי בשונה ממה שפרסמתי כאן, והצלחתי להכות את איברט עם שמונה הימורים נכונים מתוך תשעה, כולל צליפה מדויקת בשאלת שובר השוויון, כשהימרתי נכונה ש"הטייס" יהיה הסרט עם מירב הפרסים, ושמספר הפסלונים הסופי שלו יעמוד על חמש. אני ממתין עכשיו לבשורה באיזה פרס זכיתי).

בואו נתחיל לחמם מנועים לקראת שנה הבאה. הסרט הזוכה בפברואר 2006 יהיה "המפיקים: המיוזקל", של מל ברוקס וסוזן סטרומן. מתערבים?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully