אחרי תום המלחמות והמאבקים על גורל החינוכית נראה שכמעט הגענו אל המנוחה והנחלה, והערוץ הממשלתי יעבור רפורמה ויתנהל ללא מפריע עד 2015. בסך הכל, למרות הזלזול בח"כית ענבל גבריאלי, המאבק שאותו היא ניהלה להשארת החינוכית הוא נכון. אם תקוצץ הביורוקרטיה ויוגדרו רצועות שידור וקהלי יעד עלול ערוץ 23 עוד למלא כיאות את תפקידו. השאלה היא מהו תפקידו של הערוץ, ונכון להיות לא נראה שמישהו שם במשרדים יודע לענות על כך. עם תמהיל מוזר של תוכניות כמו "חוצה ישראל" לצד "קרוב רחוק", ושידורים חוזרים של "קרובים קרובים", מישהו שם למעלה צריך לעשות סדר בבלגן.
בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית יש יותר מדי תחליפים לא פחות טובים לרבים מהדברים שהחינוכית מציעה. תוכניות רכש לא אלימות לילדים אפשר למצוא היום בערוץ לוגי, למשל, שמתמחה בכך ובהפקות מקור מושקעות. נילס הולגרסון ופינוקיו, שלא לדבר על שאלתיאל קוואק, היו חביבות בחמש הפעמים הראשונות ששידרו אותן, אבל סדרות מופת הן לא, וכמוהן ניתן למצוא עשרות. מטרתו של הערוץ אמורה להיות שידור תוכניות בעלות ערך חינוכי שאין במקומות אחרים כמו "הבית של פיסטוק" ו"קשקשתא", רק אם אפשר, חדשות - ולעשות זאת טוב.
"תיק תקשורת", למשל, היא תוכנית מעניינת שאין כמוה בערוצים אחרים, שעשויה רע. בקלות רבה ניתן היה להעביר אותה לרשת ב' ברדיו, והצופים לא היו מבחינים בהבדל. תוכניות רבות מדי מצולמות כאילו לא נולד מעולם ערוץ 2, ללא שימוש כמעט בכלים טלוויזיוניים חוץ ממסך כחול ותפאורה דלה. גם אם יש הפקות מקור בעלות ערך חינוכי, כמו "מבט בשניים", "חוצה ישראל" ו"בקריאה ראשונה", הפקה לא טלוויזיונית תצליח למשוך רק את הקהל המבוגר שמתגעגע לטלוויזיה של שנות השבעים. לחנך את הקהל לערכים בעידן ערוץ 2 והכבלים ניתן רק אם הוא מחליט לזפזפ אליך.
ובהנחה שיש גורמים בחינוכית שרוצים למשוך קהל לכיוונם, עם זאת, חשוב לזכור שערוץ כזה לא אמור להיות פצצת רייטינג. דווקא משום שרוב האוכלוסייה מעדיפה לראות "כוכב נולד", תפקיד התחנה הוא להשקיע באלו שמעוניינים במגזין ספרות. תחנת טלוויזיה בבעלות משרד החינוך פירושה ביורוקרטיה, סיאוב, שקיקוני תה משומשים, אבטלה סמויה וכל מה שניתן לחשוב על משרדי ממשלה, אבל הגב הזה גם משחרר אותה משיקולי רייטינג. בגלל זה הגעגוע הנוסטלגי לימי הזוהר עתירי הרייטינג של "זהו זה" ו"קרובים קרובים" מיותר. שתי הסדרות הללו שייכות לערוצים המסחריים. הן אולי מצחיקות, או היו בזמנן, אבל אין קשר בינן לבין חינוך או ערכים. וגם אז, צריך לזכור, הן שודרו כשהמתחרה היחידי הוא ערוץ טלוויזיה מירדן או מלבנון, תלוי איפה גרתם.
לקחת דוגמה מערוץ 2
ואם כבר מדברים על השקעה בתוכניות מקור, למה לא לקחת דוגמה מערוץ 2? נכון, זה נשמע כמו בדיחה, אבל האמת היא שכל עוד עומד איום המכרז מעל ראשן של הזכייניות, סדרות התעודה והתוכניות ה"פריפיאליות" שלהן לא רעות בכלל. התרבותיות הזאת תיפסק דקה, או בעצם שניה, אחרי שהוועדה תפרסם את התוצאות, כי הרייטינג של ערוץ 2 לא בנוי לכזו מסה של אכפתיות חברתית, וחבל. מעבר לכך, מתברר שהפריפריאליות הזו נטתה כמובן לכיוון ועדת המכרז, שנוטה בעצמה לכיוון הדתי-לאומי, ושכחה מקבוצות אחרות שלא מיוצגות בישראל, כמו הערבים למשל. ערוץ חינוכי לא יכול להסתפק במגזינים של אחד על אחד או בפאנלים על רקע דיקט עם ציור אבסטרקטי. למה שלא ייקח את המושכות לידיו ויהמם עם סדרות תעודה שוות על כל הדברים שמנויי הכבלים יכולים לראות רק בערוץ 8?
רצועות השידור הכי מוזרות של ערוץ 23 שייכות לסדרות הרכש למבוגרים. כשהיינו צעירים הסדרה "קרוב רחוק" הייתה ההיי-לייט של היום. סדרה אוסטרלית חמודה עם בלונדינים, גלישה ובעיות של גיל ההתבגרות. האם נשאר סטוק רציני של פרקים שמחייב שידור שלהם פעמיים ביום? הרי לא מדובר בסדרת איכות יוצאת דופן, והשיבוץ נראה כמו סתימת חור חובבנית בלוח השידורים. סדרות רכש אחרות נחשבות אולי איכותיות, אבל לא ייחודיות לערוץ, למרות שהוא מתעקש לשבץ אותן פעמיים בחודש. המיני סדרה "גאווה ודעה קדומה" שודרה בלופ של הסופשבוע כבר לפחות שלוש פעמים, וסדרות הבלשים לפי פי.די ג'יימס מעולות, אבל חוץ משיטות מגוונות לרצח ומבטא אנגלי מצוחצח אין בהן שום ערך מוסף.
בין הערוצים המסחריים וערוצי הנישה יש מקום לערוץ שמגדיר את עצמו כחינוכי, אבל לצורך כך הוא צריך להבין מה המשמעות של זה, מיהם קהלי היעד וכמה כסף יש לו להשקיע בכך. אחרת, אין לו זכות קיום. אם החינוכית תתרכז בערוץ 23 ותפסיק להציק לילדים האחרים בשכונה כמה שעות טובות ביום, אם יינתן לה הכסף הדרוש להתחרות בערוצי הילדים מחד ולייצר תוכניות מושקעות שמעניינות רק אחוז קטן מהאוכלוסייה מנגד, אז אולי יש לה סיכוי להפוך לפנינה קטנה ויפה בלוח השידורים. מוסד של שידור ציבורי שמכבד עצמו. עד אז תפקידה העיקרי הוא תעסוקה לח"כים פופוליסטיים שרוצים לרשום לזכות עצמם עוד כמה נקודות.