מת ריקס

מסורת גיבורי הקומיקס שעושים הסבה מקצועית אל הקולנוע נמשכת. החבר החדש במסדר הוא "קונסטנטין", סרט המבוסס על מעללי הגיבור המצויר של "הל בלייזר", האיש שהיה בגיהנום וחזר. התוצאה הקולנועית, למי שמוכן לשבת מול המסך, היא 121 דקות של סלט מטאפיזי הכולל מספר לא קטן של צלבים, אפקטים דלוחים, קיאנו ריבס, ואף לא מילה אחת טובה להגיד.

ג'ון קונסטנטין (קיאנו ריבס) הוא אדם בעל תכונה מיוחדת – הוא יכול לראות שדים רעים ומלאכים טובים, גם כאשר אלה מתחפשים לבני אדם. התכונה הזאת גרמה לו למאוס בחיים ולהתאבד. אלא שאחרי שטעם את הגיהנום הבין ק' שעדיף לו לשנות כיוון, ולנסות להגיע בכל זאת לגן עדן. את זאת הוא יעשה על ידי הוצאת שדים ורוחות שנטפלו לאנשים וצבירת קילומטראז' של מעשים טובים. מלבד העניין הפעוט הזה, תחביביו העיקריים של הרווק האטרקטיבי כוללים עישון, גידול סרטן בריאות ויחס מחפיר לכל מי שסביבו, עד ש.... יום אחד נכנסת לתמונה אנג'לה (רייצ'ל וויז), אחות תאומה לחולת נפש ז"ל שהתאבדה בקפיצה מגג המוסד בו שוכנה. אנג'לה חוברת לקונסטנטין וביחד יצאו השניים למגר את הרשע ולמנוע מהשטן (פיטר סטורמר) ומשליחו (מקסיקני נמוך קומה) להשתלט על נשמות בני האדם בעולם.

שטיפת המוח הנוצרית מציגה לפנינו את מנעד המושגים המוכר – גיהנום, גן עדן, גאולה ואפילו המלחמה בעישון מסתפחת למערכה. "מה תגידי אם אומר לך שאלוהים והשטן ערכו ביניהם התערבות, מעין הימור קבוע על הנשמות של המין האנושי?" שואל קונסטנטין את הבחורה היפה עם הגבות העבות שלצדו. הנרטיב מבית היוצר של ג'יזס קרייסט ובניו מעמיד גיבור משיחי שצריך להביא לעולם ולעצמו גאולה בזכות הקרבה עצמית. אבל לניאו-ישו יש סיגריה בפה ומשנה מרעננת – לא עוד הפניית הלחי השניה. מעתה נסו לתחמן את השמיים ולזכות בכרטיס כניסה פרטי לגן עדן. והעם? שילך לחפש.

המעבר לאינדיבידואל המציל את עצמו במקום משיח הנושא על כתפיו את חטאי צאן מרעיתו יכול היה לגרום ליוחנן פאולוס (ד"ש והחלמה מהירה) לזנק כנשוך נחש ממרפסתו ברומא. אבל "קונסטנטין" הוא סרט כה חד ממדי וטיפשי שאין לאבות הנצרות שום צורך להיבהל. התסריט הנודניקי והמשחק הגרוע במיוחד של שני השחקנים הראשיים יגרום לזאטוטים התמימים שיושבים מולו לשנוא את הגיבור בכל מקרה.

אם יש סיבה אמיתית לדאגה, היא נעוצה באטימות שגרמה לכך ש"הרעים", (השדים מהגיהנום ובנו של השטן) מעוצבים בדמות "האחר" האמריקני, כלומר מקסיקני נמוך עם מבט רוצח בעיניים. את השחור היחיד שהצליח להשתרבב למסך נאלץ קונסטנטין להצמיד לקיר באיום כדי שיסכים לעזור, ואילו את הרע האולטימטיבי, לוציפר, בראו היוצרים כאדם לבן, למרות שקטנוניות ומבט זריז על פרופיל האף שלו יכולים להעלות את ההשערה הלא בלתי מבוססת שהוא יהודי (מי אמר יהודה איש קריות ולא קיבל). הגיבורים באופן טבעי לבנים.

המילה האחרונה שמורה לקיאנו ריבס. קיאנו היקר - עקבתי אחרייך עוד כשפסעת מעדנות בשבילי צמד סרטי "ביל וטד", ו"ספיד". הלכתי איתך יד ביד ב"מטריקס", וגם בסרטי ההמשך כשכולם כבר עזבו. בלעתי את "המעקב" ושאר חארטות גם כשהפגנת בהם משחק מחפיר. אבל "קונסטנטין" הוא צעד אחד רחוק ומגושם יותר מדי. חשיפת ריבועי הבטן לשבריר שניה לא תכפר על כך. לא אם היא באה אחרי דקות ארוכות של בולשיט מהסוג הנמוך ביותר. היה שלום, קיאנו. לך תנגן בפיאנו. אם האלי ברי לא תפתיע עם סרט המשך ל"אישה חתול", תואר הסרט הגרוע של 2005 שמור ל"קונסטנטין", על יוצריו, שחקניו ומסריו השטחיים.