אריאל שלזינגר

איזו מוזיקה שמעת בזמן שעבדת על התערוכה?

האזנתי לרדיו 1 של הבי.בי.סי דרך האינטרנט, הורדתי את האלבום החדש של הפרודיג'י, הקשבתי לפסקול של "דוני דארקו" ול-Tortoise שעושים מוזיקה אינסטרומנטלית יפהפייה. אני מאוד אוהב מוזיקה, והיא לוקחת חלק חשוב בכל יצירה. הפעם הייתי כל כך בהיסטריה, עד שלא היה לי זמן לחשוב על הבחירות המוזיקליות שלי. למרות שתהליך בחירת המוזיקה יכול להישמע רומנטי מהצד, הייתי פקעת עצבים אחת גדולה.

מה היה הסרט האחרון שראית?

אני רואה בדרך כלל את הסרטים שמקרינים בהוט בלילה, אבל הסרט האהוב עליי הוא "המרוץ לצמרת של מקס פישר". אני אוהב את הסרט הזה כי הדמות של הגיבור מייצגת בעיניי את האמן במילניום החדש. הוא יודע להפיק מהאנשים סביבו את הטוב ביותר. הוא יודע איך לעבוד עם אנשים. אמן שמסתקרן, שמנסה, שמעיז, שטועה ומצליח לפעמים, רואים את זה בגישה שלו ובהתעסקות שלו ביצירה. ניתן לראות את התהליכים האלו בכל תחום אמנות. פעם נורא פחדתי להיכשל, אבל אז הבנתי שזה לא משנה, שזה חלק מהעניין. הלוואי שהייתי כמוהו, אי אפשר שלא לאהוב אותו, הוא בהחלט הגיבור שלי.

מה היתה התערוכה האחרונה שראית?

תערוכה של חבר שלי, " 1 2 3 4 5", של דני מקסיקני (דניאל חביף-כהן - ר.ר). במהלך השנה האחרונה עבדנו באותו סטודיו, אז היה לי קשה להסתכל על התערוכה מבחוץ. אני חושב שהתערוכה היא בדיוק כמוהו. אני פשוט סומך עליו ונהנה מזה שהוא יכול לקחת אותי לתוך השיגעון שלו. זה מה שקורה בתערוכה. הוא מוליך אותך לתוך העולם של הצבעים, האסוציאציות והחיבורים המטורפים שלו. זה מסע כיפי.

למי היית מכניס מכות?

לדני מקסיקני. בגלל כל הסיבות האלו.

את מי היית מזמין לדרינק על חשבונך?

את החברה שלי, נטלי.

עם מי היית רוצה לעבוד?

עם רעות עירון, אני חושב שהיא מעצבת מדהימה. רעות היתה הבעלים של קפה באצ'ו והיא האחראית לעיצוב המיוחד שלו. היא גרה כיום בהולנד, וקפצה ארצה לא מזמן, כדי לעצב את בית הקפה החדש בגלריה של יפה ברוורמן.

מי היית רוצה שיראה את התערוכה שלך, חי או מת?

את סבא שלי, שנפטר השנה. זו הבחירה שנראית לי הכי ראויה, למרות שאני לא חושב שהוא היה מבין את התערוכה.

www.asciimation.co.nz/beer - אתר שמציג מנוע סילוני לקירור בירה.

www.ntcutter.co.jp - חברת הסכינים היפנים הטובים בעולם, באתר מופיעים כל הסכינים שהם המציאו.

www.tomsachs.org - אתר של אמן מדהים.

www.we-make-money-not-art.com - בלוג ממש נחמד של כל מיני דברים שקשורים לרובוטיקה והמצאות.

במהלך השנה האחרונה אריאל שלזינגר, אמן צעיר ובוגר בצלאל, בנה לעצמו חיים; הוא בנה לעצמו סטודיו ובנה לעצמו בית. השנה הוא נכנס לסטודיו ויצא משם עם רסיסי מחוות לסבו הנגר שהלך לעולמו. הוא אומר שבכל פעם הוא עושה דרך ארוכה בעבודותיו רק כדי לגלות שבסופו של דבר הוא מתעסק באותם נושאים.

בתערוכה האחרונה, "סבא" בגלריה דביר, הוא יצר חיבור של רגעים קומיים ועצובים. האימג' על ההזמנה מזמין חיוך. איש מבוגר, חמוש במשקפי ראייה, מחייך חיוך ענק למצלמה. חלל הגלריה חושף חלקים מבית. מטבח ובו מיקרוגל שסביבו מפוזרות שקיות פופקורן שמנוניות, חלקי מיטה, שידה ובה זוג נעליים. העליבות הקורצת מהשמנוניות גורמת לחיוך להימחק לכמה רגעים. כמעט מצפים שהסבא מההזמנה יכנס בעוד רגע ויתחיל לארוג בנול, כפי שעשה בחייו.

עם זאת, הזיקה בין החיים לתערוכה אינה מוגמרת, חלל הגלריה אינו מלא עד אפס מקום בחפציו, האשליה ברורה לעין ומחזקת את הקריצה המחויכת; אבל בינינו, איזו אשליה הצליחה לגרום לרגשות להישאר עמוק בפנים?