בגמלוניות אופיינית התחילה אתמול "טלעד" לשדר את תוכנית המנהיגות המציאותית, או המציאות המנהיגותית, איך שתרצו, "דרוש: מנהיג". אחרי שב'קשת' עשו את זה הכי נוצץ ומגלומני שאפשר, הגיעו הפוצים חמורי הסבר מירושלים עם תגובה ציונית הולמת, וכרגיל, קצת מפושלת.
שנים עשר מנהיגים בפוטנציה בפני עצמם ומשפחתם גויסו. לרובם קבלות של עשייה חברתית, חמישה מהם פוליטיקאים קטנים והשאר עסקנים דרג ג'. לאחת אפילו יש קופת שרצים לא קטנה על הגב - מיטל להבי, נציגת השכונות בתל אביב וחברת מועצת העיר מטעם יח"ד, שנאלצה לאחרונה להסביר שורה של עבירות בניה שלכאורה שהתגלו בדירתה ולהסתבך באי נעימות כללית. "זה בעלי לשעבר אחראי", אמרה המיועדת למקומונים, מתרגלת את מה שיודע כל ראש ממשלה: זה לא אני, זה הש"ג שממנו התגרשתי.
בלונדה לשם אוננות
אין במתמודדים ולו דבר אחד מושך, סקסי, סוחף או טלוויזיוני. חבורת סגני ראש עיר נטולי קסם אישי, ערביה לשם כבוד, מתנחלת לשם מכרז, בלונדה לשם אוננות, צמד אמביציוזיות לשם הגיוון וסליחה עם מתמודד אפרורי זה או אחר ששכחתי. נכון, "הדוגמניות" זה לא, אבל זה כן בטלוויזיה, זה כן דורש כריזמה. וכשאין זו בעיה.
מנהיגים אמיתיים הם לא יכולים להיות. שימו אותם ליד ביבי או כל חדל אישים אחר, והוא אוכל אותם בלי להגיד "שכבות חלשות" יותר מפעם אחת. אם איתן שוורץ וחבריו ידעו בעיקר לדבר, כאן החבר'ה בעלי הלב הרחב לא מסוגלים להוציא משפט אחד מהפה, או לפחות אחד שלא נשמע כמו נאום בבחירות למועצת תלמידים או רפליקה בתחרות מלכת החן של חדרה והסביבה. שלום עולמי זו אמנם מטרה נעלה, אבל אפילו הבייבז בביקיני כבר למדו לדקלם משהו משכנע קצת יותר.
כבר בהתחלה הציגו עצמם הטוענים לכתר בקליפים עם לוק תשדירי בחירות. רק במזל אף זכוכית לא נשברה והקריין לא צעק "קשת תחלק את ירושלים". האמונה התמימה, אך מודעת לעצמה, נמשכה לאורך כל הדרך, עד שנדמה שזו היתה הוראה מלמעלה: תהיו נאיבים עד כדי גיחוך. חבל שקלישאה מהלכת לא באמת יכולה להיות מנהיג.
חבורת המופלאים תידרש לבצע בשבועות הקרובים שלל "משימות חברתיות", שיבחנו את כישורי ההנהגה שלהם. על פי הביצועים בתוכנית הראשונה מצפה לנו כישלון מהדהד. הקונספט פשוט: המתמודדים חולקו לשתי קבוצות ("צפונים" ו"דרומים". ברוכים השבים לשנות החמישים), כל שבוע שניים מהקבוצה המפסידה עולים לוועדת הדחה ורק אחד עף. ועדת ההדחה: בני גאון, פוליטיקאי קטן בפני עצמו, סוכן מדיח מתחלף והקבוצה הזוכה. הראשון שהשתתף היה האלוף במילואים, ד"ר יום טוב סמיה, שנתן הופעה משכנעת כמאבחנת פסיכוטכנית, לא בלי ל"הריח את הגרביים למתמודדים". כבר התחלתי לפחד שהמפסיד יצטרך להישאר שבת, אבל זה לא קרה.
סדר ת'בחור
המשימה אתמול, להקים גן משחקים בשכונה מוזנחת באשקלון, הוכתרה בהצלחה. הגן חולק לשניים, התושבים נקראו לעזור, החבר'ה צעקו "יאללה קדימה", ואז, וזה השוס, תושבי השכונה הם שבחרו את הקבוצה המנצחת. הלקח פשוט וקצת עצוב, במיוחד על רקע הכוונות הטהורות והבתוליות (וזה הזמן להגיד מברוק על מה שאתם עושים. לרגע אפילו התרגשתי. אבל רק לרגע, כי זה הרי תוכנית בטלוויזיה מסחרית ושאף אחד לא יספר לי שרק טוב לב מסתתר כאן). לא משנה כמה קשה תעבוד, רק אם תשנע פיזית יותר אנשים לקלפי תצליח להיבחר. עסקנות במיטבה.
לועדה עלו שניים. יוסי בן דוד, שנבחר ברוב קולות החברים לעוף, ומשה יום טוב, במאי פרסומות בעברו ונציג אווירת ה"שאנטי" בתוכנית, שבן דוד גרר אתו. גם זה עלה לצופים בדם, אחרי שראש הממשלה הפוטניצאלי יוסי לקח קצת קשה את עניין המנהיגות. "אני מעדיף ללכת לבד" אמר, מישיר מבטו למצלמה, לא מוכן להפיל מישהו יחד אתו. טוב שלא קפץ גם על איזה רימון יד מדומיין, כדי להוכיח שקורץ מחומר של מיתוסים.
יום טוב, שמהתחלה עיצבן עם שלוותו הקוסמית וחמק מהמשימה באשקלון בתירוץ "אני חייב לאכול" ואכן בלס שתי עגבניות ומלפפון, עף בסוף לשמחת כולם. עכשיו הוא יוכל להגיש תוכניות בערוץ 'החיים הטובים' או להצטרף לאיזו סדנת ויפאסאנה עם רפיק. יוסי דווקא הצליח להישאר, לא אחרי שעבר זובור לייט. בכל זאת, לשונו של בני גאון לא ממש מסוגלת הצליף.
היחידי שסיפק סוג של קאמפיות נדרשת הוא המנחה קובי מידן. מתמיד בחולצות גולף כהות וקול עמוק, מלווה מידן את המתמודדים ומרביץ בהם תורה וציונות. את הציניות גם הוא השאיר בבית. נותרה פתוחה השאלה איך הוא הצליח להישאר עם שתי רגליים על הקרקע, כשכולו נפוח בפאתוס מזויף.
מי בסוף ינצח? קשה לדעת. כנראה שמי שיצליח להתעלות מעבר לרמת הפלקט הנוכחית. אם הערבייה תפסיק להיות "ערבייה", המג"ד במיל' יזדכה סוף סוף על הקיטבג והבלונדה תגלה שורשים חומים, יהיה מעניין. כי טלוויזיונית התוכנית נראית מדהים.